מים בישראל - מאמרו של צור שיזף

מופץ לבקשתו ברשת.  

מאמר זה מתחלק לשני חלקים. בחלקו הראשון, מאמר על מים בישראל שכתב צור שיזף, אותו ביקש להפיץ ברשת. בחלק השני

בחלק השני נתתי כמה עצות מעשיות לאגירת מי גשם מהגג שלכם, של החנייה שלכם, או של מרזב בבניין שלכם. אני מזדהה עם דבריו - 

גם בספרי 'גן עדן בפתח הבית' כתבתי כך. יש מספיק מים. מה שחסר זה תכנון מים טוב, שלא יניח למים להישפך לביובים. 

מ י ם

שוב יש היסטרית מים. זה יפה, בעיקר מפני שאין שום סיבה להיסטריה - יש סיבה לדאגה.

אין סיבה להיסטריה כי יש מספיק מים - יש סיבה לדאגה, כי המים של מדינת ישראל מנוהלים בצורה רשלנית ובגלל הניהול הרשלני 

מעודדים המנהלים הרשלנים בכל הכוח התפלה מיותרת ומזיקה.

מי שנאנס להשתתף באופן פעיל במבצע ההפחדה הלאומי, הוא לא אחר מהאגם המתוק ביותר שיש לנו – הכינרת. אותו אגם קטן, 

שמהווה פחות מ-5% מהמים של מדינת ישראל, שאין שום חשיבות למפלס מימיו חוץ מסימון מפלס ההיסטריה, שהקו האדום העליון שלו 

מעיד על כך שהמים יגלשו מעבר לסכר לירדן, שהקו התחתון האדום שלו מסמן שהיה חורף לא נורא מוצלח באגן הכינרת ושהקו השחור 

מסמן שעד לשם מגיעים הצינורות ששואבים למוביל. סה טו.

הכינרת כל כך לא חשובה, שאפילו אם היו נותנים לירדנים יותר מים ומחזירים את רמת הגולן – זה לא באמת היה משנה את מאזן המים 

של מדינת ישראל. רק שהכול פה מונע על ידי אינטרסים, אמונות תפלות ותפיסות יסוד שגויות, עד שאפשר לבלבל לכולם את המוח כל 

הזמן ולייצר היסטריה. איך מייצרים היסטריה? תשאלו את רשות המים של מדינת ישראל זאת שבחורה מתפוררת להם על פני האתר. 

ראשות המים לא עדכנה את מפלס הכנרת בין ה-12 ל-19 למרץ. באותם ימים עלה מפלס הכנרת ב-7 סנטימטרים. כל סנטימטר שווה 

למליון קוב. 7 מליון קוב נוספו לאגם במשך שבוע (ומתחילת החורף כ-160 מליון ועוד הזרימה נטויה). אבל זה לא התאים לפרסומת 

שאנחנו מתייבשים ואין מים. אז לא עדכנו. הברווז לא זז. מי שכן עדכן – הייתה חברת מקורות. אבל מי מביט אצל מקורות?

דווקא כדאי להביט אצל מקורות כי על פי מקורות, חברת המים הלאומית שלנו, יש לנו שלושה מקורות מים גדולים ואני מצטט מאתר 

מקורות: "אקוויפר ההר – שמשתרע מתחת לשדרת ההר המרכזית, מנחל תנינים בצפון ועד אזור באר שבע בדרום, ומדרום ההר במערב 

ועד קו גב ההר במזרח. שטחו של אקוויפר ההר הוא כ-3,000 קמ"ר ונפחו נאמד בכ-30 מיליארד מ"ק. איכות המים בו טובה מאוד ולכן 

הוא משמש כמאגר משמעותי למי שתייה. כמות המים הניתנת לשאיבה מאקוויפר ההר עומדת על כ- 350 מיליון מ"ק מים בממוצע רב 

שנתי."

מה שמקורות לא מספרת שהיא הייתה יכולה לשאוב ממנו הרבה יותר מים. רק שהיא מעדיפה לשאוב מהכינרת – באופן היסטורי 

מקורות מכוונת לכינרת למרות שבמאגר ההר יש פי עשרה יותר מים מאשר בכינרת. נכון. זה הנתון שמיד קופץ לעין – רוב המים שלנו 

לא בכינרת, במקום שרואים, אלא מתחת לאדמה. איפה שאף אחד לא רואה, לא קודח ולא מטפל. זה למשל חלק מהטיפול הרשלני של 

רשות המים. ושל מקורות.

המאגר הגדול השני שלנו הוא אקוויפר החוף – "מאגר מי תהום השוכן לאורך החוף, מקיסריה בצפון ועד לרצועת עזה בדרום. אקוויפר 

החוף משתרע על פני 2,000 קמ"ר ונפחו נאמד בכ-20 מיליארד מ"ק. לאקוויפר זה מספר יתרונות חשובים: הוא ממוקם באזור המאוכלס 

ביותר בישראל; איכות המים שבו טובה לשתייה ולחקלאות, ובהיותו מאגר תת-קרקעי אין ממנו התאיידות. מנגד, שאיבת יתר מאקוויפר 

החוף חושפת אותו לחדירת מים מלוחים מן הים, וקרבתו לאזורים המאוכלסים מסכנת את איכות מימיו כתוצאה מחדירת זיהומים 

משפכים ביתיים ותעשייתיים. כדי לשפר את מאזן המים באקוויפר החוף, מאפשרות מערכות ניהול משאבי המים של מקורות להחדיר אל 

אקוויפר החוף מים מן המוביל הארצי. כמות המים הניתנת לשאיבה מאקוויפר החוף עומדת על כ-250 מיליון מ"ק בממוצע רב שנתי."

שוב, מה שמקורות לא מספרת, שאפשר היה לשאוב ולשמור הרבה יותר טוב על מי מאגר החוף, אבל לא מקורות, לא שום עירייה ושום 

ממשלה לא עשתה את זה לאורך השנים. אבל שימו לב לנתון – 20 מליארד מטר קוב. פי חמישה מהכינרת. זאת אומרת, כאן בחוף, יש 

לנו 5 כינרות. יש לי כינרת. ועכשיו סוף סוף הגענו לכינרת: "הכינרת הינה הימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם ואחת מחמשת מקורות 

המים העיקריים של מדינת ישראל. מדי שנה מספקת הכנרת כשליש מצריכת המים בישראל, בהתאם לזמינות המים באותה השנה הנעה 

בין 300 ל-700 מיליון מ"ק כתלות בכמות המשקעים. 

שטח הכינרת הוא 170 קמ"ר, נפחה 4.5 מיליארד מ"ק, עומקה המרבי 43 מטרים והיקף חופיה נע בין 55 ל-60 ק"מ, בהתאם למפלס המים. 

נפח המים בקו האדום העליון הוא 4.3 מיליארד מ"ק ובקו התחתון הוא 3.6 מיליארד מ"ק. כ-100 מיליון מ"ק נשאבים ומוזרמים לצרכני 

המים סביב האגם ולממלכת ירדן בהתאם להסכמי השלום, וכ-420 מיליון מ"ק בממוצע נשאבים על ידי חברת מקורות עבור המערכת 

הארצית." רגע, תישאלו, ובצדק, אז אם הכינרת כזאת קטנה, אז למה אנחנו לוקחים ממנה כל כך הרבה מים?

ככה. כי זה מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב – לדבר על מה שאנחנו רואים ולא על מה שיש. כי כשבאו אבות הציונות – הם חשבו 

אירופה – על נהרות וימות והתעלמו ממי התהום. הידעתם שבצפון אפריקה אין נהרות ולא חסר מים כי שם יודעים שהמים באים מתחת 

לאדמה? המצב פה כל כך מגוחך, שגם עם אוסף הטעויות וההסתמכות המוגזמת על הכינרת, לא חסרים לנו מים. 

כמו שנכתב בעיתון הארץ: 

כל שנה מתבזבזים 164 מליון קוב מדליפות בצנרת.

140 מליון קוב זורמים לים מכיוון שהם מי גשמים במישור החוף שלא נאספים בשומקום.

100 מליון קוב הם מי ביוב שאנחנו לא מטהרים ולא משתמשים.

100 מליון קוב הם מים מטוהרים שאנחנו לא מעבירים לחקלאות, מה שנותן נתון מדהים של בזבוז של 500 מליון קוב!

הנתון עוד יותר מדהים מכיוון שכל הצריכה הישראלית עומדת על 1,700 מליון קוב.

שליש מכמות הצריכה הישראלית נישפך כל שנה. יותר ממה שאנחנו שואבים מהכינרת בשאיבות שיא.

אבל לפני שנטפל ונשיב את המים שאנחנו שואבים ומבזבזים בצורה עקומה, כדאי גם לדעת מי משתמש במים ולמה. כי נהוג להאשים 

את החקלאות הישראלית המפוארת שהיא שותה לנו את כל המים. ממש לא נכון. אנחנו בעצמנו, אזרחי המדינה המורחבת, שותים 

ומתקלחים ושוטפים ברוב המים. שכן משקי הבית משתמשים ב-924 מליון קוב, 630-430 מליון קוב משקים את החקלאות שכל כך נוח 

לתקוף ולנסות לחסל בשם ההיסטריה, 100 מליון קוב לתעשייה ו-70 מליון אנחנו נותנים לירדנים ולפלשתינאים. 

האמת שאנחנו יכולים לתת בקלות וכל מי שמוחה נגד מתן מים כדי לחיות בשלום – עושה את זה על מנת לזרוע בהלה ושינאת שווא. יש 

מספיק מים לכולם. מקורות, שאחראית על כ-80% ממשק המים סיפקה ב-2008 (על פי נתוני החברה) 1,500 מליון קוב. מים טובים 

ומושבים – זאת אומרת, גם בנתונים הקיימים, עדיין לא משתמשים בכל הכמות שיש ומקורות יודעת רק לטפל בכינרת, בפחות מחצי 

ממאגר ההר וממש לא באקוויפר החוף. ההיסטריה גדולה, מוגזמת ובזבזנית.

וכל זה עוד לפני שדיברנו על איפה וכמה גשם יורד בארץ. שכן אנחנו כמובן לא ארץ מדברית אלא ימתיכונית. תשעה וחצי מליון מתוך 

עשרה מליון תושבי הארץ יושבים באקלים הים תיכוני. והגשמים הכי קבועים על פי הממוצע הרב שנתי יורדים במישור החוף – איפה 

שבנינו את כל הבתים שלנו ולכן המים לא מחלחלים לאקוויפר החוף וזורמים לים. אלו ה-140 מליון קוב שמתבזבזים כל שנה. הם לא 

הולכים לביוב – הם פשוט זורמים לים. צריך לאגור אותם. יותר זול והרבה יותר נבון מבחינת תשתית לאומית מאשר מתקני התפלה. 

אלא שאחד הנושאים המדוברים כאן הוא משבר המים והדחיפה האדירה להתפיל. כמו שנכתב בהרחבה במקומות שונים מתוך תפיסה 

שגויה של האקלים והמציאות.

התפלה היא דבר בעייתי, יקר, לוקח מקום, אנרגיה, מחמם את הסביבה ומייצר מים "רכים" שחייבים לערבב במים רגילים על מנת שלא 

יאכלו את צינורות הברזל (המים הרכים סופחים את ברזל הצינורות). ובכלל הם יקרים ולא ממש מוצלחים. וחוץ מזה ממש לא צריך 

אותם. אלא אם כן אתה זכיין שקיבל מהמדינה רשות לייצר מים יקרים שהמדינה תיקנה ואני ואתה נשלם. תודה.

ומה עם הבצורת אתם שואלים?

טוב תודה. 

השנה אינה שנת בצורת. יתרה מכך. זוהי שנה ממוצעת. יכול להיות שבסוף היא תהיה אפילו טובה מהממוצע, דומה לחורף 1991-1992 שבו 

החלו הגשמים הראשונים לרדת רק אחרי מטח הטילים הראשון מעיראק – ב-17 לינואר. ברוב הארץ הממוצע הרב שנתי בסדר – בחלק 

הימתיכוני יש מקומות שירד אפילו יותר. אל תסתכלו על הברווז, לכו לאתר השירות המטאורולוגי הישראלי, שם יש נתוני אמת. אל 

תאמינו לברווזים וקווים אדומים ושחורים. הם נועדו למכור עיתונים. זוכרים באיזה צבע עושים את כותרות העיתונים בארץ ובעולם?

זאת אומרת יש פיתרון והוא לא התפלה – פשוט לתפוס ולסדר את מי הערים – יעלה פעם אחת ולא צריך יותר אנרגיה. ואפשר וכדאי 

להתחיל לטפל במאגר ההר ובאקוויפר החוף שבהם ביחד יש פי 20 יותר מים מאשר בכינרת. ואתם יודעים מה, לאף אחד אין מושג מה 

עומקם של המאגרים. הכול הערכות. כי את המינימום שהיה צריך לעשות לפני שנים – לקדוח כמה מאות קידוחי בדיקה בכל הארץ – לא 

עשו אף פעם. גם לא צריך להיטפל לחקלאות – אנחנו, משקי הבית – הבזבזנים הכי גדולים – החקלאות משתמשת ברובה במים 

מושבים.

בקיצור – כל הסיפור עקום ועל הראש.

לפני שנה, בזמן ההיסטריה הקודמת, כתבתי על הדברים והצעתי איך ניתן לארגן ולחסוך עוד ככמות הזאת באמצעים פשוטים מאוד, 

זולים, ולתמיד. תקראו. אולי נחסוך מזה איזה קוב. ועדת החקירה למשק המים קראה את הדברים. אני מקווה. אבל אני מבקש בכל לשון 

של בקשה, אנא הסתירו את הכתבה הזו מרשות המים. כי הם עכשיו בדרך מאדום לשחור (טועים כמובן, הכיוון הוא מאדום לכחול), 

והעובדות יכולות לבלבל אותם. כמו שהן מבלבלות את רוב יושבי הארץ שמי כינרת זורמים בעורקיהם.

שערוריית המים שאנחנו שופכים לים

והנה קישור למאמר שכתב רוני יפה מאמירים, על איך רשות המים בוחרת ברעיונות הטיפשיים של התפלה, למרות שיש רעיונות זולים 

וידידותיים יותר. אני את דעתי ניסחתי במאמר הכתוב – אבל זו דוגמא יפה לדרך החשיבה והפעולה של רשות המים. הסכיתו.

מושיק צורי ממושב ניר בנים המציא מכשיר שמודד מתי העץ צריך מים. מכשיר פשוט, שמערכת אחת שלו, שעולה 3,000 ש"ח, מצמצמת 

את צריכת המים בשטח של 100 דונם ב-50% ומעלה את נצילות המים והמדשנים ב-30%. שכן המכשיר מוכיח שבשיטות ההשקייה 

הקיימות מתבזבזים 50% ממי ההשקיה. המכשיר עובד בארץ ויש בו התעניינות בעולם. נדחה על ידיד מומחי רשות המים ואנשי מקורות 

בטענה שאם זה היה אמתי – הם היו חושבים על זה קודם. רק שזה אמתי. 

חברת אקרשטיין המציאה מרצפות מחלחלות. מה שאומר שכל עירייה, לפחות בחורף, הייתה עושה יפה אם הייתה מחליפה את מרצפות 

הזפת האטומות במרצפות מחלחלות על מנת לקלוט את מי הגשמים היורדים. אבל לא משתמשים בזה בארץ. רק במקומות אחרים. 

למה? ככה.

ועכשיו, כמה רעיונות מעשיים מאת טליה שניידר

לאגירת מי גשם בפועל - מכל גג 

כדי לחזור להיות תלויים בחסדי שמיים, ולאו דווקא במקורות, נצטרך לעשות כמה חישובים, כמו שאמר הלל הזקן מתוך צניעות רבה "אם 

אין אני לי מי לי". או אם יורשו לי מעט משחקי לשון: "אם אין אני לי מים לי"... כשנתחיל לאגור מים מכל גג באיזור (או אפילו רק מן 

מגגות הלולים) נהפוך מדינה עשירה במים. מנהיגים יוצרים לחץ ציבורי סביב נושא המים, במקום ליצור פתרונות מעשיים פשוטים:

איך עושים את זה? בשלושה שלבים:

שלב א': כמה מים עוברים בנחלתי?

חשבו מהו שטח הגג שלכם. גג הוא משטח מצוין לאגירת מים ממש כפי שבימי התנ"ך שימשו מדרונות ההרים. בדקו מהו ממוצע 

המשקעים השנתי באזורכם. הכפילו: את ממוצע הגשמים האזורי כפול שטח הגג, ותקבלו את כמות המים שתוכל להיות לכם.

שלב ב': כמה אנו צורכים?

הרשימה הבאה מציגה את ממוצע כמויות המים המשמשים אדם מערבי מידי יום.

היעזרו בה לחישוב כמויות המים שאתם צורכים ביום אחד, בשבוע, בשנה? מה צריכתכם המשפחתית?

מקלחת - 10 ליטר לדקה

שירותים - 12 ליטר להורדת מים

שטיפת ידיים - 2 ליטר לשטיפה

צחצוח שיניים - 1 ליטר לפעם

שטיפת כלים - 8 ליטר לשטיפה

בישול ושתייה - 1 ליטר לאדם

מכונת כביסה - 150 ליטר לפעם

גינה 25 ליטר - לדקה השקייה

שונות - 50 ליטר

שלב ג': כמה מים עלי לאחסן?

עלינו לאחסן מים שיספיקו לתקופת היובש. בארץ מדובר בחודשים ארוכים בהם לא יורד גשם. השתמשו במידע שאספתם בשלב ב' כדי 

לחשב מהי הכמות שעליכם לאגור. הכפילו: את תקופת היובש בימים כפול צריכת המים היומית ותקבלו את כמות המים שעליכם לאגור. 

ותמיד כדאי לאגור יותר.

בעזרת מרזבים אגרו את מי הגג לטנק של מים שיוכל להכיל את כמויות המים הדרושות לכם.

צמחים שיאגרו סביב מיכל המים הענק שלכם יוכלו להפיק תועלת מ"האקלים הקטן" שנוצר סביבו. תוכלו לצבוע את המיכל בלבן כדי 

שיצנן, או בשחור כדי שיחמם.

לסיום, סבון טבעי תוצרת בית – הצעד הראשון לאכפתיות כלפי המים של כולנו ושל הדורות הבאים.

כדי לשמור על המים נקיים, אני ממליצה בחום להתחיל להכין סבון בעצמכם. זה יגזול מכם חמש דקות פעם בכמה חודשים. 

סבון טבעי ביתי, הוא צעד ראשון בהחזרת המים נקיים לטבע, ממש כמו שקיבלנו אותם. 

סבון, מתכון בסיסי:

* חצי ספל מים קרים

* 2 כפות סודה קאוסטית 

* 1 כוס שמן זית / שקדים

* 10 טיפות שמנים נדיפים

1. בקערה עמידה לחום מערבבים את המים והסודה. 

בוחשים היטב בכף עץ ומשאירים להתקרר. אין לגעת בתמיסה, אז הניחו ידיים על הקערה כדי לבדוק זאת.

2. בכלי נפרד חממו את השמן (לא להרתיח)

ולשפוך לתוך תערובת 1. 

3. לבחוש ארבע דקות, היטב, במערבל ביצים ידני

4. להוסיף את השמנים שבחרתם. 

5. לשפוך לתבניות, לייבש לשבועיים ואז להוציא מהתבנית ולהשאיר לייבוש 4 שבועות נוספים, לפני השימוש. 

להכנת שמפו לכתוש את הסבון המוכן בתוספת מים זכים. בבלנדר.