מגדירי אדמה מסורתיים חושיים

קריאת האדמה היא מיומנות חיונית למי שמבקשים לגדל או מזון או לבנות בית. ככל שאנו מבינים יותר מהי האדמה עמה אנו באים 

במגע, כך נפיק ממנה תועלת רבה יותר, והיא תפיק תועלת מאיתנו. כאן למדנו לעומק מהי אדמה מופרעת ומהי אדמה בריאה. אדמות 

נוצרות מתהליך מעגלי: מלמטה שורשי הצמחים מעלים מינרלים ומים, ומלמעלה הצמחים משירים פירות ועלים על פני האדמה. אדמה 

שמעגל זה מתקיים בה עשירה בלחות, חומרי תזונה וחמצן.

אדמה בריאה היא:

* מלאת חיים - שפע של יצורים בקרקע מזבלים ומאווררים אותה ומחדירים חנקן.

* פתוחה - מים מחלחלים דרכה בתמיסה חומצית מהולה.

* רכה - מאווררת, קרירה בקיץ וחמימה בחורף.

* לחה - אוצרת נגר עילי וחומרי תזונה, ללא חשש להתאיידותם או הסחפותם.

* מכוסה - שכבת חיפוי אורגנית היא חלק בלתי נפרד מאיזונה.

* מושרשת - עצים קושרים חנקן, יוצרים תעלות, מזינים, מזמינים חיים, אוחזים בה.

* בתנועה - בתהליך חי מתמיד.

האדמה היא אם כן יצור חי. לא בכדי השוו הקדמונים את האדמה לאישה, ואת הגשם לבעל המפרה אותה.

אבותינו וחברות שבטיות ברחבי העולם השתמשו במגוון אבני בוחן להגדרת האדמה. להבדיל משיטות מדעיות, המבוססות על חישובים 

ונתונים אשר פחות נראים לעין, שיטות ההגדרה המסורתיות פשוטות לשימוש עבור כל אדם, וככל שמתחילים בגיל צעיר יותר הרי 

משתבחת ומתחדדת מיומנות קריאת האדמה. דוגמאות לכלים מסורתיים כאלה רבות וכוללות מעקב אחר תגובות צמחי בר וצמחי הגינה, 

טעם, ריח, צבע, תחושה וטקסטורה, יובש ולחות, ניקוז ואחיזת מים, יציבות ברוח או בגשם, תכולת חומר אורגני, אפשרויות השימוש 

באדמה (למשל קדרות או כריית מלח), כמות העבודה שיש להשקיע כדי שצמח יגדל ועוד. שילוב בין שיטות אלה מספק הגדרה מדוייקת 

מאין כמותה.

להלן שני מגדירים עתיקי יומין כאלה: 

מגדירי חושים:

א. טעם וריח - טעמו מעט פירורי אדמה, על קצה הלשון, אין צורך לבלוע. הריחו ונסו להגדיר: האם האדמה מלוחה, מתוקה, חמוצה, 

מרה?

האם ריחה נעים או סרוח? האם התחושה גרגירית או חלקה? שפע חומר אורגני באדמה נותן לה טעם וריח מתקתקים ו"ירוקים" (כעלה 

ירוק טרי). חמוץ: חוסר חמצן, חומציות; מתוק ואדמתי: שפע חמצן, אדמה מחזיקת מים; חריף: יתכן שיש כימיקלים בקרקע.

ב. מגדיר צבע: אדמה אדומה עשירה בחומר אורגני ואוצרת לחות; אדמה צהובה מעידה על חוסר חמצן ושפע חרסית וברזל; אדמה 

לבנה או חסרת צבע מעידה על חוסר חמצן ועודף קלציום, אדמה בסיסית.

ג. מגדיר מישוש: מגדירי מישוש כוללים מגע ישיר עם האדמה בשטח, החל מהנחת כף היד על פני הקרקע בשעות השונות של היום על 

מנת לבדוק את מידת חומה, וכלה בהליכה ברגליים יחפות על פני השטח. באירופה נהגו חקלאים לזהות את הזמן המתאים ביותר 

לזריעה תוך הפשלת מכנסיהם וישיבה על הקרקע בישבן עירום, לרגישות מיוחדת. המגדיר הבא מתמקד במגע האדמה בין קצות 

האצבעות. 

הגדרת האדמה באמצעות רמזים מן הצומח

א. שיחים ועצים - דרך סוגי הצמחים והעדפותיהם, פיזורם וצפיפותם ניתן ללמוד מס' דברים:

עומק האדמה - על כך מעידים מימדי הצמח (גובהו, היקפו) ביחס לפוטנציאל שלו. עצים נמוכים ורחבי צמרת מעידים על קרקע רדודה, 

ולהפך. אדמה רדודה מתייבשת מהר וענייה בחומרי תזונה.  

זמינות מי תהום וניקוז - עצים עמוקי שורש זקוקים לניקוז טוב (עצי אגוז למשל). גזע עבה מלמד על שפע מים, ולהיפך.                     

העדפות חומציות-בסיסיות, ומשקעי מינרלים - לפי העדפותיהם של הצמחים השונים. מידע זה ניתן למצוא במגדירי העצים המקומיים 

לאיזורכם.

תכיפות שריפות - באזורים עתירי שריפות העצים נשירי קיץ, דקי-עלים וזרעיהם עבים. ולהפך, באזורים בהם אין הרבה שריפות העצים 

נשירי חורף, רחבי עלים וזרעיהם קטנים, ומצע עלים עבה פרוס על הקרקע תחתם.

פוריות האדמה - שפע שיחים ועצים מעידים על אדמה בריאה, יציבה ומאוזנת.

לעומת זאת שפע עשבוניים עונתיים העולים שנה אחר שנה מורים על פוריות קרקע לקויה.

ב.  עשבי בר כאידיקטורים

הורגלנו להתייחס לצמחי בר כ"עשבים שוטים רעים", אך למעשה הם חיוניים לבריאות האדמה. הם מגנים עליה מגשם שוטף, מעשירים 

אותה בחומר אורגני, מווסתים את טמפרטורת הקרקע, שומרים על לחותה, מספקים מקור מזון ליצורים החיים בה, ורובם אף מזון ומרפא 

לאדם. עשבי בר ממשפחת הקטניות מזינים את האדמה בחנקן כפי שנבין בהמשך. פעמים רבות מלמדת העשבייה על הנזק שאכן אירע 

לאדמה, כגון דגני בר למיניהם, דרדרים ופטל. אך צמחים אלה למעשה עולים באדמה החולה במטרה לרפא אותה, הם צמחים חלוצים 

המסייעים למערכת לשוב לאיתנה, ולאחר שהמערכת תשתקם הם ייעלמו ויאפשרו לצמחים אחרים להתפתח.