פוריות האדמה - מאמר העמקה

זהו מאמר העמקה בעל 2 חלקים, בנושא החשוב של פוריות האדמה. 

החלק הראשון של המאמר הוא הבנה תיאורתית של מחזור הגאזים באדמה. החלק השני שלו מכיל שלוש דרכים מעשיות להעשיר את האדמה 

בגינה שלכם או במערכת החקלאית שאתם מטפחים. כולל קומפוסט, אדמה עשירה שהיא תרבית מיקרואורגנזימים, וביוצ'אר. 

עלינו להבין כיצד פועלת אדמה בריאה, כך שנוכל להבין כיצד להשתמש בה מבלי לשחוק את פוריותה, וכיצד לשקם אדמות שנשחקו זה מכבר. 

אדמה. פוריות. חיים. 

אדמה היא תערובת של חומרים אורגניים ולא-אורגניים, והיא מכילה מגוון אדיר של יצורים חיים: אורגניזמים (כגון שלשולים, טחביות, נמלים, 

צבתנים, טרמיטים, חולדים ועוד), ומיקרו-אורגניזמים (כמו  בקטריות, פטריות, טחבים, שמרים). האדמה מספקת תמיכה לצמחים, השואבים 

מתוכה מים וחומרי תזונה. חומרי תזונה אלו מוחזרים לאדמה באמצעות פעולתם של היצורים החיים בה על חומרים מתים מן הצומח ומן החי. 

פוריות היא אמת-מידה הנגזרת מתוך יעילותו של מנגנון המיחזור בקרקע. כמות חומרי התזונה הנעולים, בין אם באדמה עצמה או ביומסה 

(הצמחים העולים מן האדמה), בכל זמן שהוא, נגזרת מן האקלים. היצורים החיים באדמה אינם פעילים בטמפרטורות נמוכות. פעילותם גוברת 

ככל שהטמפרטורה עולה (אך פוסקת שוב כאשר הטמפרטורה גבוהה מאוד). 

לכן, באיזורים ממוזגים, כשיש הבדלים רחבים בין הטמפרטורות הגבוהות בקיץ לטמפרטורות הנמוכות בחורף, פעילותם של היצורים באדמה 

מאטה או מפסיקה במהלך החורף. הדבר גורם להיערמות של שכבות עלים עבות. באקלימים סוב-טרופיים וטרופיים, כאשר ישנה טמפרטורה 

גבוהה במשך השנה כולה, יצורי הקרקע פעילים ללא הפסק. מיחזור חומרי התזונה בקרקע גבוה יחסית, ומתמשך. 

באיזורים ממוזגים מיחזור חומרי התזונה באדמה יחסית נמוך ותקופתי. 

באיזורים ממוזגים  החלק הגדול ביותר של חומרי התזונה (90-95%) מצוי באדמה בכל זמן שהוא. באיזורים טרופיים רוב חומרי התזונה (75-80%) 

מצוי בביומסה (בצמחיה). לכן, על מנת להשיג פוריות באיזורים ממוזגים, ועל מנת לשמרה לאורך זמן, עלינו לבנות את תכולת חומרי התזונה 

באדמה. באיזורים טרופיים עלינו לבנות את הביומסה. לכן, אנו זקוקים לטכניקות חקלאיות שונות ביותר עבור אקלימים שונים (ייצוא של שיטת 

החקלאות מן האקלימים הממוזגים לאקלימים הטרופיים גרם נזק אקולוגי רב ביותר במדינות אלה). ההבדל בשיעור המיחזור של חומרי התזונה 

הוא האחראי לגדילה בשיעור הצמיחה ולגדילה בשיעור מגוון המינים, כאשר עוברים מאקלים ממוזג לאקלים טרופי. 

למרות שהיצורים החיים בקרקע מתפקדים בקצב שונה באקלימים השונים, הם בכל זאת מתפקדים באותו אופן. כיוון שפוריות הקרקע תלויה 

בתיפקודם של האורגניזמים במיחזור חומרי התזונה באדמה, עלינו להבין כיצד פועל תהליך זה, כך שנוכל לתכנן את התנאים הטובים ביותר 

עבור יצורי הקרקע כך שיוכלו לפעול במערכת פרמקלצ'ר. כלומר, עלינו לתכנן בית גידול ומקורות מזון שיעודדו אוכלוסיה בריאה של יצורי 

אדמה. 

האדמה הבריאה

אדמה בריאה היא רכה, פתוחה, משוחררת, ומאווררת היטב. היא מכילה שפע של חומר אורגני.  כ- 5% באיזורים סוב טרופיים, ויותר באיזורים 

ממוזגים. בנוסף השכבה העליונה, כ- 15 ס"מ, מכילה 20 טון בערך של חומר חי לכל דונם. על מנת לגלות כיצד משתמרת פוריות זו, עלינו 

להתבונן במערכות טבעיות בלתי-מופרעות, יערות או שטחי אחו, אשר שימרו עצמם ואת אוכלוסית החיות החיה בהם במשך מאות שנים. (זוהי 

סיבה טובה מדוע עלינו לשמר שטחי בר). 

האורגניזמים הגדולים (תולעים, צבתנים, נמלים וחיות חופרות ונוברות אחרות) נושאים זבל מתחת לפני הקרקע ומשחררים אותו בהפרשותיהם. 

בעודם נעים מתחת לאדמה הם יוצרים מחילות המסייעות לשמר את איוורור האדמה. אנו רואים עליה בפעילותם של יצורים אלה, במיוחד 

שלשולים ונמלים, באוסטרליה, ככל שפוריות האדמה גוברת. 

האורגניזמים הקטנים באדמה בריאה הם אינספור. למשל, בגרם אחד של אדמת עילית יש כ- 1000 מליון בקטריות. כל המיקרואורגניזמים 

שמפרקים חומרים אורגנים, וכך ממחזרים את חומרי התזונה באדמה, כולם יצורים אירוביים. כלומר הם יכולים לתפקד אך ורק בנוכחות חמצן. כל 

הפתוגנים הגורמים למחלות בצמחים גם הם יצורים אירוביים. אפילו באדמות מאווררות היטב, היצורים החיים צורכים חמצן בקצב מהיר יותר 

מקצב חילחולו באדמה. הדבר יוצר, בכל זמן שהוא, חללים זעירים קטנים שאין בהם חמצן כלל, לאורכה ולרוחבה של האדמה. בקטריות 

אנ-אירוביות, אשר מסוגלות לתפקד רק בהעדר חמצן, גדלות ומתרבות בחללים זעירים אלה. הן מייצרות אתילן, אשר משתק, אך לא הורג, את 

פעילותם של המיקרואורגניזמים האירוביים. האיזון בין פעילותם של היצורים האירוביים והאנאירוביים פועל כמו נדנדה הלוך ושוב, כל הזמן, 

ברחבי האדמה כולה. 

תהליך זה זוהה לראשונה בשנת 1970. הוא מתרחש בכל אדמה.

פתוגנים של צמחים מגיבים בדרגות-רגישות שונות כלפי נוכחות אתילן, אך כקבוצה הם רגישים לו הרבה יותר מכל יצורי הקרקע האחרים, כולל 

היצורים המפרקים חומר אורגני. לכן, כאשר מעגל עדין זה מתפקד כשורה, הפתוגנים של הצמחים משותקים, אבל פירוק החומר האורגני עדיין 

נמשך. כאשר חומר אורגני מתפרק, משתחררים חומרי תזונה החיוניים לצמחים. לצמחים שונים יש דרישות תזונה שונות, אך כל הצמחים זקוקים 

לכמות מסויימת מכל אחד מחומרי התזונה על מנת לשמור על בריאותם. 

חומרי התזונה הבסיסיים הם:

* N  חנקן - לשיפור הצימוח, אלמנט מפתח בבנית פרוטאין וביסוס גנטי. 

* P  זרחן - מסייע בהסעת האנרגיה מקרני השמש אל הצמח. 

* K  אשלגן - חיוני בויסות מחלות ומזיקים שכן הוא מעבה את דפנות התא בצמחים. 

חומרי תזונה משניים:

* Cal קלציום - לחלוקת תאים, לצמיחת יונקות השורש, לביסוס גנטי, ולאיזון חוסרים בחומרי תזונה אחריםCa 

* Mg מגנזיום - לכלורופיל (הצבע הירוק בצמח המאפשר הטמעה).

* S סולפור - לייצור מרכיבים של חומרי טעם וריח, ופרוטאין.

אלמנטי - קורט (שהצמח צורך מהם בכמויות אפסיות):

* Fe ברזל

* Zn אבץ

* Cu נחושת

* B בורון

ועוד כ- 40 אחרים. 

חנקן מיוצר מפירוק של חומר אורגני על ידי מיקרואורגניזמים, בצורה של חנקן אמוניה. 

חנקן בצורתו האמונית מתחבר לאדמה באופן כזה אשר לא מאפשר את השטפותו במים, או אידויו לאוויר. עם זאת הוא זמין בקלות לצמחים. 

אם רמות של חנקן אמוניה נבנות באדמה מהר יותר מקצב ניצולן על ידי הצמחים, בקטריה מסויימת באדמה הופכת אותן לחנקן חנקני. 

חנקן חנקני נמס בקלות במים. כך צמחים יכולים להשתמש בו בקלות, אך הוא נשטף בגשמים, או מתאדה לאוויר כגאז. הוא פועל כמו חמצן 

בעצירת ייצור האתילן באדמה. הוא מעכב את התפתחותם של אותם חללים זעירים אנאירוביים באדמה. כאשר אין נוכחות של אתילן באדמה, 

ישנה פעילות בלתי נשלטת של בקטריות אירוביות. כלומר, ישנו פירוק בלתי נשלט של חומר אורגני בקרקע. ומשמעות הדבר גם, שישנה צמיחה 

בלתי נשלטת של פתוגני-צמחים (הגורמים למחלות בצמחים). 

תופעה זו מתרחשת ביער בלתי-מופרע כאשר יש עץ זקן, חולה או פגוע. העץ אינו משתמש בחנקן האמוני המשמש לצמיחה, כפי שהיה עושה 

באופן טבעי. כמוכן, כמויות נוספות של חנקן אמוני מיוצרות כתוצאה מפירוקו של החומר-האורגני הנוסף, שמקורו בעלים, בענפים, ובשורשים 

המתים של העץ. עודפי החנקן האמוני הופכות לחנקן-חנקני. בצורה זו יכול החנקן להתפשט באדמה באמצעות מים, להגיע לאיזורים אחרים של 

היער, שם יכולים צמחים אחרים להנות ממנו, או שהוא משתחרר לאוויר כגאז. 

באיזור הקרוב לעץ החולה, נוכחות החנקן-החנקני מפסיקה את ייצור האתילן. לכן, פירוק החומר האורגני נמשך  ללא ויסות, ואלה הם תנאים 

מועדפים עבור פתוגני-הצמחים, היוצאים למתקפה גם על העצים הבריאים והחיים. כך מתפרק העץ במהירות רבה על מנת להפסיק מחזור זה, 

ועל מנת לפנות מקום לצמיחת עצים צעירים. ("בטבע עליך להיות מושלם, או שמחליפים את מקומך" סמית'). חומרי התזונה מהתפרקות העץ 

מנוצלים על ידי העצים הצעירים החדשים, או מופצים ברחבי היער לכל מקום בו יש בהם צורך. אותה מערכת מתרחשת גם בשטחי אחו בלתי 

מופרעים. מחלות צמחים ונוכחות של חנקן חנקני לא מנוצל באדמה הם סימני אזהרה לכך שמשהו יצא מן האיזון, שיש כאן צמח בלתי בריא 

שיש לחסלו. 

באדמות בלתי מופרעות, ישנם כ- 15-20 חלקים לכל מליון חלקים של חנקן אמוני, ופחות מ- 2 חלקים של חנקן חנקני. באדמות מופרעות 

(למשל, שטחי חקלאות מעובדים) אין נוכחות של חנקן אמוני, ויש 20-200 חלקים של חנקן חנקני. לכן, האדמה המעובדת יצאה מאיזון לחלוטין, 

היבולים אינם בריאים, והם יותקפו בידי מחלות. בחקלאות המערבית הנפוצה היום, האדמה בדרך כלל נחרשת ומעובדת. הדבר גורם לשבירת 

האדמה ולאיוורורה במהירות רבה מאוד. חללים קטנים בהם יש ייצור של אתילן מופצים לכל עבר, מוצפים בחמצן, ולכן, אין יצור של אתילן. 

פירוק בלתי נשלט של חומר אורגני הוא התוצאה. יש ייצור אדיר של חנקן אמוני, אך באדמה המעובדת אין די צמחים שיצרכו ממנו. 

לכן, בקטריה מסויימת באדמה הופכת חנקן זה לחנקן חנקני, כך שניתן יהיה להזרימו לאיזורים בהם יש בו צורך. במשך תהליך זה, האדמה 

הופכת יותר חומצית וחומרי תזונה אחרים (למשל קלציום, מגנזיום) הופכים לתמידה ונשטפים מן האדמה. רוב הפחמן בחומר האורגני נפלט אז 

לאוויר כפחמן דו חמצני. כל האנרגיה ששוחררה על ידי פירוק החומר האורגני מבוזבזת ומתחסלת. 

אנו שותלים יבולים באדמה כזאת. הם מנצלים את שאריות החנקן. האדמה מנסה לשוב לאיזון, אך כמות גדולה מידי מאנרגית החומר האורגני 

כבר אבדה, כך שאין ממנה כמות מספקת על מנת לשמר את פעילותם של היצורים החיים. האיזון במערכת הופר, כפי שקרה סביב העץ החולה 

ביער. על מנת לייצר יבול, החקלאי חייב לרסס אותו על מנת להרוג את המחלות, ולהוסיף חומרי דשן על מנת להחליף את חומרי התזונה שאבדו 

בחרישה. כאשר למעשה ניתן היה להשיג את אותה מטרה באדמה-בלתי מעובדת (שלא נחרשה) באמצעות צמחים ממשפחת הקטניות (למשל, 

מרעה שבו צמחי קטנית הם היבול הראשי). 

מכיוון שבאדמות-החקלאיות שלנו היו תמיד כמויות אדירות של חנקן חנקני, וחוסר גמור של חנקן אמוני, מדענים, שחקרו בעקבות המחרשה, 

הניחו שזה היה הדבר שהאדמה זקוקה לו. וכך, רוב הדשנים המסחריים מכילים חנקן בצורתו החנקנית. שימוש במוצרים אלה שומרת את חוסר 

האיזון באדמה. גננים אורגניים, המשתמשים בחנקן בצורתו האמונית, בדרך כלל תוך שילוב עם כמויות גדולות של חומר אורגני (קומפוסט), 

יכולים להשיב את המערכת לאיזונה בנקודה זאת. עם זאת, שימוש מופרז בדשנים מסוג החנקן האמוני יגרום להפרת האיזון במערכת. 

עלינו לחזור ולהתבונן באדמה הבלתי מופרעת על מנת לראות כיצד חומרי תזונה, מלבד חנקן, נעשים זמינים לצמחים. ישנם מאגרים מספיקים 

מחומרי תזונה אלה באדמות בריאות, אך הם מוחזקים בצורה בלתי-מסיסה על מנת למנוע מהם להשטף מן הקרקע ולאבוד למערכת. צמחים 

יכולים לנצלם אך ורק בצורתם המסיסה. הצמחים משנים את הסביבה סביבם על מנת להפוך את חומרי התזונה לזמינים. 

בעוד השורשים מתחפרים בתוך האדמה, הם מכווצים את האדמה, ומאגר מים זעיר (הרהיזוספירה) נאגר סביב קצות השורש. השורשים 

מעבירים 2%-10 מסך כל הפחמן שהצמח מייצר דרך הטמעה ומחלחלים אותו אל הרהיזוספירה.  פירוק החומר האורגני על ידי מיקרואורגניזמים 

צורך כמות גדולה של אנרגיה על מנת לאפשר את התחלתו. אנרגיה זו זמינה מן הפחמן ששורשי הצמח חלחלו אל הרהיזוספירה, ולכן זהו 

האיזור בו נאספים המיקרואורגניזמים. 

ברזל זמין בכל אדמה בריאה (2-12% ממשקל האדמה) כגבישים זעירים של ברזל. חומרי התזונה של הצמחים (למשל זרחן, סולפור, ואלמנטי 

קורט) נאחזים בחוזקה אל פני השטח (הגדולים יחסית, והטעונים) של גבישי הברזל. במצב זה הם נייחים ולא ישטפו מהאדמה, אך אינם זמינים 

לצמחים. כאשר נוצרים חללים זעירים בהם אין חמצן, גבישי ברזל אלה מתפרקים. חומרי התזונה שנקשרו אליהם משתחררים והצמחים יכולים 

לנצלם. ריכוזים גדולים של יוני ברזל ניידים כאלה מצויים כעת בתמיסה בחללים הזעירים. 

חומרי תזונה אחרים החיוניים לצמחים (כגון קלציום, מגנזיום, אמוניום) מוחזקים על פני השטח של חלקיקי חרסית ועל חלקיקי חומר אורגני. 

כאשר ריכוז גדול של ברזל מסיס נוכחים סביבם, חלקיקי הברזל משחררים את חומרי התזונה הללו אל תמיסת הקרקע, וכך יכולים שורשי 

הצמחים לנצלם. התנאים הנחוצים עבור ניידות זו של חומרי התזונה הפוכים מאלה הדרושים לייצור אתילן: העדר נוכחות של חמצן ושל חנקן 

חנקני. 

כיוון שהריכוז הגדול ביותר של מיקרואורגניזמים מצוי ברהיזוספירה, זהו המקום בו נוצרים הכי הרבה חללים אנאירוביים זעירים. כך, חומרי 

התזונה מתניידים ומגיעים בדיוק למקומות בהם הצמחים זקוקים להם. הם אינם יכולים להשטף מן האדמה ולאבוד ממנה, כיוון שמיד כאשר הם 

מגיעים לקצות החללים-הזעירים הללו, חלקיקי הברזל חוזרים ומתגבשים מצורתם המסיסה, וחומרי התזונה נמצדים אל גבישי הברזל, אל 

חלקיקי החרסית ואל חלקיקי החומר האורגני. לכן, במקום בו לא יכול להתרחש ייצור של אתילן, חומרי תזונה אלה ננעלים במצב בו אינם זמינים 

לצמחים. 

ברזל מסיס משמש זרז ספיציפי להאצת ייצור אתילן. הוא מתחבר אל חומר המצוי בקרקע כתוצאה מהתפרקות רקב עלים, ומתרחשת תגובה 

המניבה שחרור אתילן. באקוסיסטמות בלתי מופרעות של צמחים, עלים בוגרים הם החלק העקרי של שכבת הפסולת. בחקלאות מערבית, רוב 

העלים הללו מסולקים מן השטח דרך קציר, רעיה או שריפה. לכן, אדמות חקלאיות נוטות לחוסר במזרזי אתילן. מינים שונים של צמחים צוברים 

בעליהם כמויות שונות באופן ניכר של מזרזי אתילן. למשל, אורז, חרציות, אבוקדו, ואורן רדיאטה כולם מכילים כמויות גבוהות. אספסת ושרכים 

מכילים כמות נמוכות. הדבר חשוב כאשר אנו בוחרים את מיני הצמחים.

חקלאות הרסנית 

שיטות החקלאות הנוכחיות שלנו מניבות הגברה קצרת-טווח בייצור, על חשבון יציבות ארוכת-טווח. שימוש מופרז בדשנים המכילים חנקן, 

תלישה מופרזת של צמחים מן הקרקע על ידי עיבוד, גדיעה, שריפה ורעיית יתר, כמו גם שימוש מופרז בצמחי קטנית, כולם נותנים לנו תנובת 

יבולים מוגברת לתקופה קצרה בלבד. התוצאות לטווח הרחוק הן:

* עליה בעלויות האנרגיה הסופיות של יבולינו. לערך 5-50 יחידות אנרגיה מושקעות באדמה בתמורה לכל יחידת אנרגיה אחת שאנו מקבלים 

ממנה. 

* פוריות האדמה פוחתת, בגלל אובדן חמרי תזונה וחומר אורגני, מה שמוביל להגברת חומציות האדמה או בסיסיותה, המלחה, הרעלה, סחף 

והיווצרות מדבריות.

* הפחתה בערך התזונתי של היבולים

* הפחתה בעמידות היבולים למחלות. 

* עליה בכמויות הרעלים המצויים ביבולים, באדמה, בחקלאים, ובצרכנים. 

* הפחתה בבריאותינו ובכושר עמידותינו למחלות. 

* חוסנינו כמין ("המין האנושי") פוחת. 

"בטבע עליך להיות מושלם, או שמחליפים את מקומך". 

זהו מצבה של החקלאות הנוכחית שלנו. היא אינה ברת קימא (כלומר אינה משמרת את משאביה). 

מטרת החקלאות היא ללכוד אנרגיה מן השמש, דרך הצמחים, על מנת להעניק מזון ודלק עבורינו, ומזון עבור בעלי החיים שלנו. 

פירוק הפחמן בסוכר או בעמילן, המיוצרים על ידי צמחים, מעניק לנו אנרגיה זמינה וחיונית. אנחנו אומרים שאנחנו חייבים לעבד את האדמה, 

לדשנה, לרססה, על מנת לייצר מזון, אבל למעשה האוויר והאדמה מכילים כל מה שדרוש לשגשוגם של הצמחים. כל כפית של אדמה מכילה 

מאות אלפים של יצורים זעירים אשר יהפכו את חומרי התזונה לזמינים עבור הצמחים: כל עוד איננו מתערבים בתהליך זה ומפריעים לו, אלא 

מניחים למערכת לפעול מעצמה. 

ריפוי אדמה חולה

מה יש ביכולתינו לעשות על מנת לסייע בשימור פוריות האדמה ולהגביר את פוריותן של אדמות שנשחקו?

ראשית, חיוני שחומרים אורגניים יושבו באופן מתמשך אל האדמה. החומר האורגני הטוב ביותר מקורו בצמחים בוגרים, ומוטב להשיבו אל פני 

האדמה, ולא להפכו לתוכה. אין לשרוף פסולת יבולים. יש למנוע רעיית יתר על שטחי מרעה ולהותירם ללא התערבות מתקופה לתקופה. יבולים 

זקוקים לחיפוי או לצמחי כיסוי סביבם. כמה מיבולי הכיסוי צריכים להבחר בזכות היותם זרזי-אתילן. בדרך זאת, חומרי תזונה ימוחזרו באדמה, 

הפעילות המיקרוביאלית תוגבר, והאדמה תהנה מכמויות מספיקות של אתילן. 

היכן שנחוץ לעבד את הקרקע ולאוורר אדמות מהודקות, יש לעשות שימוש מינימלי בטכניקות הפיכת האדמה. ללא חפירה, ללא חריש, יש 

לקצור את העשבים הלא רצויים, ולא לתלוש אותם. כך שצמחים ישמרו כשהם צומחים באדמה כל הזמן, והאדמה תופרע מעט ככל הניתן. 

כאשר עלינו להשתמש בדשנים על מנת להגביר את פוריותה של אדמה עניה או על מנת לבסס עצים צעירים, עלינו להשתמש בדשני חנקן 

אמוני. הדרך היחידה להפסיק את מעגל החנקן ההרסני, בין אם מקורו טבעי מעצי קטנית וחומר אורגני, או משק, היא כאשר החנקן מנוצל על ידי 

שורשי הצמח מיד כאשר הוא מסופק לאדמה, או כאשר הוא נעול בגופם של מיקרואורגניזמים ומשתחרר באיטיות כאשר הם מתים. לכן, יש 

להוסיף דשנים רק בזמן שהצמחים דורשים אותם. מוטב לדשן מספק פעמים במינונים קטנים, מאשר לדשן פעם או פעמיים בכמות גדולה. כאשר 

מדשנים, נוכל להוסיף חומר צמחי בוגר, למשל גבעולי עשב מיובשים או קש מחיטה. אלה מכילים שפע פחמן, ותכולה נמוכה של חנקן. 

המיקרואורגניזמים משתמשים בפחמן ובחנקן, נועלים אותו בגופם ממנו הוא משתחרר בהדרגה במשך הזמן. 

אל תפריזו בשימוש בקטניות במערכת שלכם. חקו את האיזון הטבעי באיזורכם. למשל, באיזורים סוב-טרופיים ישנם מעט צמחי קטנית בשכבת 

העשבוניים, והרבה בשכבת העצים החלוצים, ושוב מעטים בשכבת השיא (קלימקס). תמיד ערבבו כמה צמחים ועצים מקומיים ילידים בין 

המינים האקזוטיים, על מנת לשמור על בריאותה של אוכלוסית האורגנזימים המקומית. 

ועכשיו כמה מתכונים מנצחים , קלים להכנה, שיעזרו לכם לעשות טוב לגינה שלכם:

א. קומפוסט המזון הבסיסי של האדמה והצמחים. 

ב. מתכון לאדמה מעולה לערוגות ירק ולערוגות סביב עצי הפרי. 

ג. ביוצ'אר. 

א. קומפוסט - המזון הבסיסי של האדמה                                          

קומפוסט הוא הדבר הראשון, שכל אדם יכול להעניק לטבע - באהבה, שמחה וקלות, וזאת ממה שיש לכולנו בשפע - זבל אורגני.

ניתן לייצר קומפוסט טוב  גם בעיר בבתי-מגורים משותפים, עם גינה ובלי גינה. אם עושים קומפוסט - כהלכה, הוא יצא בלי ריחות, בלי ברחשים, 

בלי עכברושים, ובלי שום נזקים אסטטיים או ריחניים משום סוג שהוא.

טליה: "אני מייצרת קומפוסט לא רק מהשיירים האורגניים של הבית ושל הגינה, אלא, גם מהזבל האנושי שלנו (צואה ושתן), אני בעצם 

משתמשת בכל דבר שהיה חי או שנפלט מיצור חי." הבנה חשובה בייצור קומפוסט: המילה פסולת, היא מילה 'לא במקומה' כשמדברים על 

קומפוסט. אין לנו פסולת אורגנית - חומרים אורגניים הם "משאבים", הם לא פסולת. המילה פסולת באה מהמילה 'פסול', אם נמשיך להתייחס 

לחומרים האורגניים שלנו כחומרים פסולים, אז אנחנו לא מבינים את הערך שלהם.

אם אנחנו מבינים שאלה "משאבים", כלומר שתוצרי-הלוואי שלנו הם "משאבים יקרים" שאיתם אנחנו יכולים לגדל הרבה אוכל, אז התפיסה שלנו 

מאד מאד משתנה, מכאן שיש לי כבוד רב, לכל חומר שהיה פעם חי או שיצא מתוך גוף חי, ואני מייצרת מכל זה את הקומפוסט המשובח שלי, 

כך שאני לא נצרכת לרכוש קומפוסט ממקורות חיצוניים. למה אני לא רוצה לרכוש ממקורות חיצוניים: 

* כי הרבה פעמים מוסיפים לקומפוסט 'דשנים כימיים' ואני לא מעוניינת בדשנים כימיים אם אני טורחת ועושה גינה.

* זה נרכש בתוך אריזות פלסטיק, ואני נמנעת מלהשתמש במוצרים שלאחר מכן נזרקים למטמנה.

* לייצר קומפוסט, זה לא סתם לזרוק לתוך חור בגינה. לייצר קומפוסט זו פעולה אקטיבית ומודעת.

מי שלא מייצר קומפוסט, עדיף שישליך את התוצרים האורגניים בגינה, ולא לפח הירוק הנמצא בכניסה לבית, וזאת מדוע?

50% מתוצרי הלוואי הנפלטים מבית ממוצע, לתוך הפח הירוק הם חומרים אורגניים, והחומר האורגני הזה, כשהוא מגיע למטמנה, הוא נקבר 

במטמנה יחד עם כל מיני חומרים אחרים: פלסטיקים, ניירות, מתכות וכו' שלא יכולים להתכלות, בעוד שהחומרים האורגניים בפוטנציאל, יכולים 

להתכלות ולהפוך בחזרה - לאדמה, תוך 10 ימים לכל היותר. אך כשמערבבים אותם ודוחסים אותם במטמנה, הם לא יכולים להתקמפסט, למה?

כדי שתיווצר קומפוסטציה, צריך חמצן. כשדוחסים את האשפה אין חמצן, ומה שקורה זה, שאחרי 10 שנים כשחופרים מטמנה, מוצאים במקום 

חתיכות שלמות של קליפות בננה, ולחמניה עם נקניקיה, שלא התקמפסטו בתהליך הזה.

כתוצאה מזה, אתם יכולים להבין שאם אתם ממשיכים להשליך את המוצרים האורגניים שלכם מחוץ לבית, מחוץ למערכת שלכם ולבית שלכם - 

אל המטמנה, אתם תורמים באופן פעיל להפחתה של שטחי הבר בארץ שלנו, כי יותר ויותר 'מטמנות' נפתחות, כדי לספק יותר ויותר מקום, 

ליותר ויותר פסולת, של חברה שמחשיבה את עצמה מתקדמת - ככל שהיא צורכת יותר - ומייצרת פחות.

גם היום וגם במהלך המפגשים הקודמים, אני מראה כיצד אנו מפחיתים את כמות הצריכה שלנו, ומגבירים את כמות היצרנות שלנו, כדי להיות 

'בצד השני' של החברה. אנחנו עדיין בתוך החברה, מעריכים אותה ונהנים מהרבה דברים שהיא נותנת, אבל מצד שני - נימנע מלייצר 'פסולת של 

מטמנות', כי במטמנה גם החומר האורגני הופך לפסולת - לפסול, לא הופך לנכס, בעוד כשאני זורקת אותו בגינה, לפחות איזשהו עץ נהנה ממנו.

זה תהליך של שינוי שאנשים צריכים לעבור.

לקומפוסט יש סגולה מדהימה - הוא יכול לבטל לחלוטין נוכחות של חומרים רעילים בתוך האדמה (הקומפוסט יחשב ל"אורגני" גם אם הושלכו 

לתוכו מוצרים, שלא גודלו בתהליך אורגני) כולל מתכות כבדות, כולל חומרים רדיו-אקטיביים. לאחר האסון הנורא בצ'רנוביל, נמצא ששטחים 

שזובלו לפני ההפצצה, בכמויות מוגברות של קומפוסט, שטחים חקלאיים סופר אורגניים שהיו שם באזור, הופתעו המדענים לגלות שהיבול של 

שטחים אלו לא נפגע מהפסולת הרדיואקטיבית, וזה היות והקומפוסט ספח אליו את הקרינה.

לקומפוסט יש סגולה מדהימה נוספת - הוא יכול לטהר מי-תהום, הוא יכול לטהר אוויר - יש מטהרי אוויר שמבוסס על מכונות קומפוסט ענקיות. 

הוא יכול לטהר את 'האדמה החולה' מכל חומר רעיל שנכנס לתוכה, כולל המתכות הכבדות שבמים, כולל פתוגנים - בקטריות מחוללות מחלות, 

שעשויות להיות באדם חולה, ונפלטות ממנו וכו'. הוא משאב יקר-ערך, הוא יכול לשקם אזור של ביצות, אזור של מכרות שנפגעו, הוא יכול לעזור 

לנו בייעור שטחים עצומים שאנו מנסים לייער בעולם, והוא מפחית את הצורך בדשנים כימיים.

זה משאב שלא עולה לנו כלום - ונותן לנו המון.

זו השיטה להפוך זבל - לזהב. לכן במשנה היהודית נקרא הקומפוסט בשם 'אוצר'. בתורה מזכירים את זה המון: - מספרים על 'יעקב' שהיה 

עשיר גדול, ולמה הוא היה עשיר? כי הזבל של הפרדות שלו היה שווה יותר מזהב. ואילו היום אנו רואים שיותר ויותר אנשים מתקינים בכיור 

המטבח שלהם גורס אשפה, שזה הפוך על הפוך. זה אולי נראה נוח, אך זה ממש 'הפוך על הפוך', זה לוקח חומר אורגני שהוא נכס יקר של 

האנושות, שיכול להבטיח להפסיק את הרעב בעולם, ובמקום להשתמש בו - הוא נזרק למערכת הביוב.

מערכת הביוב נועדה להתמודד עם מים, ולא עם חומר אורגני, ומאד מאד קשה לה כשמוסיפים עליה חומר אורגני, ומה שקורה זה - שהמים 

שיוצאים ממערכות הטיהור האורגניים, הם לא באמת מטוהרים, כי אנחנו מעמיסים עליהם יותר ויותר חומרים אורגניים וחומרים רעילים, קרי: 

חומרי ניקוי שאנו מנקים איתם וחושבים שהם מנקים - כשהם בעצם חומרי זיהום למיניהם, כולל אנטיביוטיקות שאנשים צורכים, הורמונים 

וגלולות. התגלה שאלה יוצרים מוטציות ב'בטן האדמה' כשהם באים במגע עם כל מיני בקטריות תת-קרקעיות, וכן חומרים רעילים מתעשייה, 

תרופות רעילות מבתי-חולים וכו'. כל זה נכנס למערכת הביוב שלנו, ומערכת הביוב שלנו - לא יכולה להתמודד עם זה.

זבלאנושי - ברכה לעולם

בעצם מערכת ביוב, לא מסוגלת לטפל בפתוגנים, המחלות שמושלכות לתוכה, והופכת להיות 'משרצה' לפתוגנים. המערכת היחידה שהוכחה

מדעית שיכולה לטפל בפתוגנים היא המערכת היבשה. אני אראה לכם היום, איך אנחנו התמודדנו עם זה, כאן - במשק צוף, שמתיימר להיות בית

ששואף להגיע למצב שהוא 'אקולוגי לחלוטין', ללא מים שחורים. אין לנו בכלל את הקונספט הזה של 'שרותים' בהם מורידים מים, כי אנחנו מאד 

אוהבים מים, וחבל לנו שכל המים האלה ילכו לאבדון. אז במקום שיהיה לנו 'שרותים שחורים' יש לנו 'שרותים יבשים', ומהצואה והשתן שלנו, 

כלומר מהזבל האנושי כולל הנייר טואלט, אנחנו מייצרים 'קומפוסט משובח' ועושים זאת כבר שנתיים, בהצלחה מרובה.

כשהזבל האנושי נטמן בקומפוסט ומגיע ל-60 מעלות צלזיוס, לאחר כמה ימים הטמפרטורה הגבוהה מפרקת את כל הפתוגנים. תהליך 

הקומפוסטציה של 60 מעלות נקרא 'קומפוסט תרמופילי' והוא הרבה יותר חשוב, היגייני, נקי, סניטרי וכו' וכו' משרותי ניאגרה.

אין בעולם מספיק 'מים-מתוקים' כדי לשטוף במים את הצואה של כל אוכלוסיית העולם. אנחנו הייצור היחיד עלי-אדמות שממשיך ו"מחרבן" 

בתוך מי-השתייה שלו, על בסיס קבוע, ואז אנחנו שותים את המים כשהם מטוהרים - 'מהקצה השני'.

כמה אני מקווה שהעולם יפסיק עם המנהג הזה!

יכול להיות שבסוף היום אתם תחליטו לעשות 'שרותי-קומפוסט' גם אצלכם - כמו הרבה תלמידים שלי, ויכול להיות שלא, ויכול להיות שבסוף 

תעשו רק קומפוסט מהחומרים האורגניים שלכם, ועדיין תבורכו, אך אני חושבת שזה אחד הדברים המהפכניים, הפשוטים והנעימים, שאדם יכול 

לעשות בחיים שלו.   איך עושים קומפוסט?

לא לחפור סתם בור באדמה ולזרוק לתוכו את כל החומר האורגני. אם אתם חופרים בור באדמה, לא יהיה מספיק חמצן וזה לא מה שאנחנו 

רוצים לקבל, גם לא להפוך את הקומפוסט מפעם לפעם, לצורך החמצן - כי זה פוגע בקומפוסט, הסבר על כך... בהמשך.

אני אומר כמה דברים, לא כל-כך מקובלים על קומפוסט אך יצא לכם קומפוסט יותר טוב בפחות עבודה, שזה הרעיון של הפרמקלצ'ר: מינימום 

השקעה ומקסימום תנובה. 

כדי לעשות קומפוסט, צריך לעשות "מבנה", לסדר את זה יפה, אני הכי ממליצה לעבוד עם משטחי-עץ שיש בהם חללים פתוחים כדי 

לקבל אוורור מכל הצדדים. צרו 'קובייה' יפה מ-4 משטחים, כשלמטה הקומפוסט מונח על האדמה, ומלמעלה - הערמה פתוחה. אך בבסיס 

הקובייה לא זורקים את הקומפוסט ישר על האדמה אלא, קודם עורמים ערמה של ענפים למטה, וכך מקבלים גם תחתית מאווררת.

ולמה אני אומרת שתיבנו "מיכל"? כדי שזה ייראה מקצועי, כדי שזה ייראה שאתן יודעות מה אתן עושות, דברו על זה במילים מקצועיות, ואז

השכנים שלכם ישתכנעו שזה הדבר הכי נפלא בעולם שצריך לעשות. יבינו שאתן יודעות מה אתן עושות, בפרט מדובר על מי שגרה בעיר, ורוצה 

ליצור קומפוסט בגינה המשותפת.

במקום כזה עדיף לקנות 'רשת לבנה', הקיפו את הקומפוסטר ברשת, ותכתבו שלט: "תהליך מדעי ידוע של פירוק מרכיבים אורגניים בשטח 

עירוני - מחקר לאוניברסיטת בר-אילן" ולא יאמן איך דברים כאלה משפיעים על הכלל ועל שיתוף הפעולה עם השכנים.

יש לי כאן, הרבה מערכות שאין מקובלות על רוב הציבור: אני ממחזרת את כל המים האפורים שלנו, אני אוגרת מי-גשם וכו' וכו'. זה ניראה מוזר

לשכנים אבל כשהם באים אני מסבירה להם בביטחון, כך שאין שום סיכוי שהם יחשבו שיש כאן משהוא 'לא בסדר'. אני מפוגגת את כל הפחדים 

שלהם, מראה להם שזה הדבר הכי טוב, שזו הדרך היחידה והם... משתכנעים ;)

ב. מתכון אדמה מנצח

כאן נערבב מגוון גדול של חומרים אורגניים עתירי אנרגיה, כדי ליצור בית גידול למיקרואורגנזימים מועילים בגינה שלנו. נוכל לשים את התערובת 

הדשנה הזאת בתוך העציצים שלנו, בערוגות המוגבהות שלנו, וגם סביב עצי הפרי. כדי להכין את המתכון נתחיל בכך שנטמין בין העלים מתחת 

עץ בוגר שתיים שלוש בננות או פרוסת לחם ישן ורטוב. נחכה שבועיים, ואז נאסוף את ה'מלכודת' הזאת ונכניס אותה לתערובת הבאה. מה 

לכדנו? לכדנו מיקרואורגנזימים מועילים לגינה. 

כעת נערבב את היצורים הקטנים הבלתי נראים שלכדנו בתוך תערובת עשירה במזון, כדי שהם יתרבו עוד יותר בגינתנו:

* 2 דליים גדולים של נסורת דקה של עץ טבעי או כסחת דשא או סובין חיטה ממטחנת קמח. (או תערובת של כמה מהם).

* 2 דליים גדולים של מחטי אורן מיער טבעי

* 1 דלי של אדמה מקומית, כל אדמה טובה, עדיף ממקום לא מופרע.

* 2 קילו סוכר או מיץ ענבים טבעי (או מולסה או סילאן, אבל זה כבר יקר). אם סוכר, אז להמיסו קודם בליטר מים רותחים ולקרר. 

* ספל אחד שמרים יבשים

* 2 ליטר חלב אורגני מלא

מערבבים בנפרד את החומרים היבשים, ובנפרד את החומרים הרטובים.  את החלב מוסיפים בסוף. מערבבים הכל יחד עד שאפשר ממש לסחוט 

את התערובת ויוצאים ממנה נוזלים. אפשר להוסיף עוד מים. רצוי להשתמש במי גשם או מי נחל. אם משתמשים במים מברז, אז העמידו אותם 

לילה כדי שהכלור יתנדף. אפשר להשתמש בתערובת כך אבל עדיף בהחלט להתסיס אותה קודם כל בתוך מיכל גדול. איך מתסיסים? מחברים 

צינור למכסה של המיכל, עם איטום כדי למנוע בריחת אוויר מהמיכל. קצה אחד של הצינור בתוך התערובת שבחבית, והקצה השני בתוך קנקל 

מים מחוץ לחבית. נשאיר שבוע עד חודש (בחורף לוקח יותר זמן). הריח שאמור להתקבל הוא ריח טוב של לחם שאור או בירה. אם הריח לא חי 

או שהצבע אפור והמראה של התערובת מיובש, אז לנסות שוב ולשפוך את התכולה לערימת הקומפוסט שלכם. 

איך ומתי משתמשים?

* להשקיית עצים ושיחים, ועציצים, או סביב הירקות בערוגה. 

* למניעת ריחות בלול/דיר/שירותי קומפוסט. 

* לאיזון טבעי של בריכת דגים. 

* למפריד שומנים במערכת מים אפורים. 

* להשקייה ועידוד של ערימת הקומפוסט שלכם. 

ג. ביוצ'אר

הביוצ'אר הינו פחם אשר נטען בחומרי הזנה ביולוגיים ונטמן באדמה. 

ביוצ'אר היה בשימוש לראשונה על ידי השבטים באיזור האמזונס בתקופה הפרה-קולומביאנית. האדמה אשר נוצרה על ידי השימוש 

האקסטנסיבי בביוצ'אר בחבל האמזונס נקראת טרה-פרטה, והיא מחזיקה רמת פוריות גבוהה אשר אינה אופיינית לאדמות הטרופיות הדלות 

בחומרי תזונה. מכאן השימוש בביוצ'אר הגיעה לחוות פרמקלצ'ר בכל העולם. ביוצ'אר הופך קומפוסט והומוס לדשן עוצמתי בשחרור מושהה, על 

ידי כך מטייב את האדמה לטווח ארוך ומשפר את היבול ובריאות הצמח.

הוא מיוצר על ידי מפחמה - שריפה איטית של רסק עץ בבעירה מעודנת, יוצרת פחם שמשמש כמו סוללת הטענה של חומרי תזונה ובקטריות מ

ועילות, ומשתחרר באיטיות. הביוצ'אר הינו מטייב הקרקעות האולטימטיבי: הוא משפר את איוורור ותיחוח הקרקע, את כושר אחיזת המים של 

האדמה ואת הניקוז בה. בארץ יש מספר אתרים להכנת ביוצ'אר. בתוך ערימת הביוצ'אר ניתן לייצר חשמל באופן טבעי, וללא זיהום כלל. 

התהליך בפני עצמו פולט חום אשר ניתן לנצלו להסקה, בישול, חימום מים וגם הפעלת מנועים. הגז המיוצר בתהלךי זה אינו מזהם, והוא נקרא 

'גז-עץ'.