תקציר הלכות שמיטה

לקוח מתוך הספר 'חללית השמיטה - הספירה מתחילה בשבע' מאת טליה שניידר

לויין מס' 4 - תקציר הלכות שמיטה עבור הספר חללית השמיטה

פרטי ההלכות המובאים כאן הן תקציר מתוך מדריך השמיטה לצרכן שיצא בהוצאת מכון התורה והארץ, המכון ישמח לענות לשאלות 

הקשורות לשמיטה בפרט, ובכלל הנושאים במצוות התלויות בארץ, ניתן לפנות לשם כך באמצעות אתר המכון www.toraland.org.il, 

בטלפון מספר: 08-6847325, ופקס- 08-6847055.

חלק א' - הטיפול בגינה הביתית

א. המלאכות האסורות בשמיטה

1. מהתורה אין לעשות בשמיטה ארבע מלאכות: זריעה, זמירה קצירה ובצירה, וכן ישנה מצוות עשה של שביתת הקרקע. 

2. במלאכת החרישה נחלקו הפוסקים האם היא אסורה מדרבנן, או מן התורה, לכן אין לעשות פעולות הקשורות לטיוב הקרקע  שמטרתן 

היא הכנה לזריעה. 

3. המלאכות האחרות, אסורות מדרבנן, וניתן לעשותן רק על מנת לשמור על הצמחים או על הפירות שכבר קיימים על הצמח.  

4. זריעה - אין לזרוע או לשתול, עצים וירקות. אין לעשות הרכבות, הברכות או אופנים שונים של ריבוי וגטטיבי.

5. זמירה - אין לחתוך ענפים, כשמטרת החיתוך היא הגברת הצמיחה. אולם אם חיתוך זה נועד לשם סילוק מחלות, או סילוק מפגע - 

זמירה זו מותרת, אך יש לעשותה באופן שונה מגיזום רגיל. 

6. מותר לקצור, לבצור, לקטוף או לאסוף את היבול רק לצורכי בני הבית ובכמות מועטה.

7. אסור למנוע, אפילו מעוברי אורח, קטיף של הפירות גם מגינה פרטית, אך אם יש חשש שהקוטפים יגרמו לנזק לעצים או לציוד 

שבחצר - מותר למנוע אותם. 

8. מותר להנביט צמחים שונים בבית לצורך אכילתם (כגון הנבטת קטניות ברשת), בתנאי שהנבטה זו מתבצעת בתוך קערה שאין בה

חורים (כגון נפה מעל צלחת). 

ב. פעולות עבור העץ והפירות 

1. בגינה הפרטית אין לעשות מלאכות שנועדו ליצירת פירות חדשים בעץ (כגון השקייה ודישון מכוונים בזמני הפריחה), אולם לאחר 

שהפירות חנטו מותר לעשות פעולות על מנת לשמור על הפירות הקיימים.

2. מותר לפרוס רשתות על העץ כדי להגן על הפירות ממזיקים שונים.

3. מותר לעשות את כל הפעולות שנועדו עבור שמירה על העץ (כגון הרחקת מזיקים וכדומה).

4. השקיה רגילה מותרת, ומן הראוי להפחית מעט את כמויות המים הניתנות.

5. בגינה פרטית בדרך כלל אפשר לדלג שנה אחת על דישון העצים, במקרה ומתגלה צורך משמעותי, יש לפנות למכון התורה והארץ על 

מנת לקבל הנחיות.

ג. מצע מנותק

1. בשמיטה, מותר לגדל צמחים בתוך בית, כאשר מצע הגידול מנותק מהקרקע, באופן זה זריעת ושתילת הירקות מתבצעים כרגיל, וכן 

כל שאר הפעולות הכרוכות בגידול הצמח.

2. ההנחיות למבנה בו מותר לגדל בשמיטה הן כדלהלן:

א. מדובר במבנה קבוע. 

ב. גובהו הוא לפחות מטר אחד. 

ג. גובה הגג מהרצפה הוא גם כן מטר אחד.

ד. הגג עשוי מחומר אטום, אם הגג עשוי מרשת יש לוודא כי אחוז החומר ברשת הוא 50 אחוז, לא חמישים מש. 

ה. העציץ צריך להיות בנפח שלא עולה על 1 ליטר. 

ו. הרצפה עשויה מחומר שאינו חדיר לשורשים או למים (כגון פלריג או שטיח סינטטי).

ז. צידי המבנה מכוסים גם כן ביריעות או ברשתות.

ד. איסור ספיחין

1. איסור ספיחין כולל את כל צמחי המאכל החד שנתיים או צמחים המיועדים לריח, תבלין וכדומה, שהדרך הרגילה היא לזרוע אותם 

בשדה או בגינה, צמחים אלו, שהתחילו לגדול בשנת השמיטה מאליהם - אסור מדרבנן לאוכלם.

2. ירקות אלו קדושים בקדושת שביעית, ואין להשחיתם או לעשות בהם דברים שאסור לעשות לפירות שביעית.

הצמחים שאין בהם איסור: 

3. ירקות שנבטו בשישית.

4. צמחי בר הגדלים מאליהם שאין דרך רוב העולם לזרוע אותם. וכן פרחים אכילים למיניהם (כגון כובע נזיר, כליל החורש, חרדל ושום).

5. ירקות רב שנתיים שמתחדשים כל שנה מן השורש והתחילו לגדול בשנה השישית כגון: אננס, חזרת, תות שדה, אספרגוס, נענע או 

ארטישוק. 

6. אך אם אותם ירקות מסעיף 5 נזרעו בשנה השישית ונבטו בשמיטה - הם אסורים באיסור ספיחין.

7. גידולים שמיועדים למאכל בהמה.

8. גידולים שגדלים בשדה שאינה ראויה לעיבוד חקלאי (כגון מעזבות, צידי דרכים, שטחי בור) או במקום שבו הם מזיקים לגידול אחר.

9. צמחים הגדלים בתוך בית, בחממה או בעציץ שאינו נקוב

10. גידולים לצורך 'שמירת זרעים' מותרים (אם נבטו לפני ראש השנה). או, אם הזרעים אינם ראויים למאכל. במקרה שזרעים נפסלו 

ממאכל אדם לפני ראש השנה גם אז הם מותרים (אבל במקרה שהזרעים היו ראויים למאכל אדם בתחילת השמיטה ונפסלו רק לאחר 

ראש השנה, אסור לאכול מהם). 

איסור ספיחין חל בזמנים הבאים:

11. בירקות חל איסור-הספיחין כאשר הצמח התחיל לגדול בשנת השמיטה (כלומר אם הוא נזרע לפני השמיטה הוא מותר לאכילה).

12. בדגנים וקטניות הנאכלות יבשות, האיסור חל גם על מה שהתחיל לגדול בשנה השישית, אם הם לא הגיעו לשליש מגודלם הסופי לפני השמיטה.

13. קטניות שנאכלות לחות בתרמילים, כגון שעועית ואפונה, דינן כירקות, לפי תחילת גידולן.

ה. טיפול בעשביה

1. עשביה חד שנתית במידה ואינה "משתלטת" על הגינה אלא מהוה רק פגם אסתטי עדיף שלא לנכש אותה. 

2. עשביה הפוגמת באופן ניכר במראה הגינה או שמהוה תחרות ממשית לצמחי הגן, וכן אם יש חשש שיסתתרו בה מזיקים שונים (נחשים 

ועקרבים), סדר העדיפויות להשמדתה הוא כדלהלן:

א.  כיסוי האזור ביריעה שחורה (שחוסמת את האור). (בשמיטה אין לעשות 'חיפוי-יריעה' בחומרים אורגניים אשר יתכלו לבסוף אל 

האדמה וישביחו אותה, אפילו אם הוא נעשה לצורך דיכוי עשביה, כגון קרטונים ומעליהם שבבי עץ). 

ג. כיסוח הצמחים בעזרת מכסחת דשא, חרמש, מגל או מזמרה.

3. אין לעקור את העשבים עם שורשיהם.

4. מותר ללקט עשבי בר למאכל בכל מקום, גם בשטחי בר וגם בגינה הפרטית.

ו. גידול בעלי חיים בשמיטה

1. תרנגולות/ עופות אחרים/עז ביתית:

מותר שבעלי חיים יסתובבו בחצר, ומתוך כך יזבלו אותה ויעשבו, אך אין להעבירם באופן מכוון ממקום למקום על מנת שיזבלו אזורים 

מסויימים, כגון על ידי גידור/דיור או 'צ'יקן טרקטור'.

2. דבורים:

יש להניח את כוורות הדבורים במקום הרצוי בערב השמיטה, מותר להעביר את הכוורות ממקום למקום במהלך השמיטה רק כדי לייצר 

באמצעותן דבש, ולא מתוך כוונה להאביק עצים או פרחים. 

לא ידוע לי על אוצר בית דין אורגני, אם יש רצון כזה מצד חקלאים ניתן לפנות אלינו ולקבל הדרכות מעשיות לכך.

חלק ב - עקרונות הטיפול בפרי במטבח

א. עיבוד מזון

1. מותר לעבד פירות שביעית רק באופן עיבוד שמקובל לעשותו, על ידי רוב בני האדם בארץ, או לפי מנהגי עדה מסוימת, כל מין לפי 

הדרך המקובלת בו. 

2. דרך שימוש המקובלת רק אצל טבעונים וצמחונים, הנוהגים כך משיקולי בריאות - אינה מוגדרת כדרך שימוש רגילה בפירות שביעית. 

לדוגמא, אין בעיה ליבש קרקרים מירקות במייבש מזון, אלא להפקת מיצויים מצמחים שאין רגילות לעשותם. 

3. פרי, שידוע שאם לא יעבור עיבוד בדרך שונה מהרגיל ייזרק וייפסד (כגון: בגינה פרטית שהופקרה ואנשים לא באים לקטוף) - מותר 

לעבד אותו כך כדי שלא ילך לאיבוד.

ב. בישול

1. אין לבשל פירות או ירקות שאין רוב בני אדם רגילים לאכול אותם מבושלים, ומותר לבשל פירות וירקות שמקובל לאכלם גם חיים וגם 

מבושלים. 

2. פירות המשמשים לתבלין או לטעם, ונשאר בהם טעם לאחר הבישול, אין לזרקם, מפני שהם עדיין ראויים למאכל ויש בהם קדושת 

שביעית, ולכן אסור גם לסחוט אותם, אך אם כבר לא נשאר בהם טעם מותר לסחטם או לזרוק אותם.

3. מותר להכין ריבות מפירות שהדבר מקובל בהם. וכן מותר לעשות ממתקים מקליפות התפוזים.

ג. ריסוק

1. ריסוק ומעיכה של פירות שביעית באופן בו צורתו המקורית של הפרי ניכרת קצת (כגון: הכנת מחית מתפוחי אדמה, מעיכת בננות או 

תמרים וכדו') - מותרים גם אם צורת העיבוד הזאת איננה מקובלת. והוא הדין לגירור של פירות מוצקים (כגון: גזר) על גבי מגרדת 

(פומפיה).

2. ריסוק גמור כאשר צורת הפרי אינה ניכרת, (כגון הכנת רסק עגבניות) או טחינה (כגון עשיית קמח מדגנים) מותרים רק אם זוהי צורת 

העיבוד המקובלת בפרי זה (כגון: הכנת רסק עגבניות). 

3. פירות וירקות שמקובל לרסק לצורך תינוק - מותר לרסק בשבילו גם אם לא מקובל לרסק אותם לצורך גדולים.

ד. סחיטה

1. מותר לסחוט פירות שאחד מדרכי השימוש המקובלות שלהם הוא גם סחיטה (כגון ענבים, זיתים, פירות הדר), פירות אלו הם פירות 

שניתן למצוא בשוק פירות סחוטים ממין זה.

2. פירות שאין דרך רוב בני אדם לשתות את המיץ שלהם (כגון: גזר, חצילים, צנון וכדו') - אסור לעשות מהם מיץ.

3. בסחיטת הדרים יש להשתדל לסחוט את כל הפרי, ולהמנע מלסנן את המיץ מחלקי הפרי הראויים למאכל ומותר להשתמש לשם כך 

במסחטות הביתיות, שיש בהן נקבים גדולים. 

4. אסור להכין משקאות חריפים ע"י התססה של פירות שביעית (למעט יין מענבים וצימוקים) אבל מותר להכין ליקר מקליפות הדרים, 

ענבי הדסים וכדו'.

5. מותר לבשל ענבים על מנת ליצור מהם מיץ ענבים.

ה. קילוף

1. מותר לקלוף פירות וירקות כגון מלפפונים, גזר וכדומה, אעפ"י שקליפתם ראויה למאכל, וכן מותר להסיר מהם חלקים שאינם יפים 

(כגון: עלים חיצוניים של כרוב). מן הראוי להמנע ככל האפשר מלקלוף חלקים הראויים למאכל, גם אם מניחים את השאריות בשקית 

מיוחדת.

2. פירות וירקות שאין דרך לקולפם בדרך כלל כגון עגבניות, משמש וכדומה מותר לקולפם בתנאי שמקלפים יחד עימם גם חלק מהפרי 

ומניחים אותו במקום מסודר.

3. מותר לקלוף פירות שיש כנימות או מזיקים אחרים על קליפתם על מנת להימנע מאכילת איסור.

ו. פעולות שונות של עיבוד מזון

1. מותר לכבוש ירקות שרגילים לכבשם (כגון: מלפפונים וכדו')  ומותר להשתמש לצורך הכבישה גם בחומץ טבעי שיש בו קדושת 

שביעית, מפני ששימוש זה אינו גורם לו להתקלקל.

2. מותר להקפיא פירות, מיצים או מרקים שיש בהם קדושת שביעית, אם אינו מקלקל אותם בכך.

3. מותר לייבש פירות שמקובל לעבד אותם בצורה זו (כגון: ענבים, תאנים, תמרים, שזיפים וכדו').

4. מותר להכין שימורים מאותם פירות שרגילים בכך (כגון: תירס, משמש וכדו').

ז. טיפול בשאריות המזון

1. מותר לאדם לאכול (או להכין לאכילה) פירות שביעית בכל דרך נורמאלית ומקובלת, ולמרות שבכך עלול להיגרם הפסד לחלק מהפרי. 

ומן הראוי לדאוג לאכילת כל הפרי כדי למעט בהפסד.

2. מותר להניח פירות שביעית במקום נקי, אעפ"י שבודאי ירקבו בעתיד, מפני שאינו מפסידם באופן ישיר.

3. יש להימנע מהשלכת דברי מאכל שיש בהם קדושת שביעית לפח האשפה, מפני שהם נמאסים בכך.

4. כאשר מדובר בשאריות של מזון מוצק, יש להניח אותן בתוך עיתון או נייר ולשמור אותם שם עד שלא יהיו ראויות למאכל אדם, ואחר 

כך מותר להניח את הנייר בפח האשפה. מומלץ להמנע מעטיפת השאריות בפלסטיק או ניילון, והסיבה לכך שהשלכת חומר אורגני עטוף 

בפלסטיק, מונע התפרקות של החומר האורגני, וכן משחרר גאז מתאן שהוא אחד מגזי החממה.

5. בתוך אותה עטיפת נייר אסור לערב שאריות פירות טריים עם ישנים, מפני שהם נמאסים בכך. וכן אסור לערב שם שאריות מזון נוזלי 

מסוגים שונים או לערב שאריות של נוזלים ומוצקים ביחד, ואף אם ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.

6. את המזון הנוזלי שיש בו קדושת שביעית יש לשפוך לדלי מיוחד, המלא בנסורת נקיה, אשר תספוג את הריח והנוזלים. ולאחר שהדלי 

מלא, אפשר לרוקן אותו בקומפוסטר הרגיל של השמיטה (כמוסבר להלן בסעיף על הקומפוסט).  

ח. באילו שאריות יש קדושה

1. מותר לזרוק שאריות מזון שנשארו זמן רב מחוץ למקרר עד שנשתנה טעמן ולא מקובל יותר לאכלן.

2. איסור הפסד חל גם על מרק ירקות ומים שבשלו בהם ירקות עד שקיבלו מהם טעם טוב (כגון: מי סלק, שיש העושים מהם חמיצה), 

ואין לשפכם (גם כשאין בהם ירקות שניתן לראותם).

3. מותר לשטוף שארית מועטה של מזון הדבוקה בדפנות הסיר.

4. גרעיני פירות שיש בהם שאריות מהפרי (כגון: גרעיני תמרים, זיתים, אפרסקים, שזיפים וכדו') או שמקובל לאוכלם בפני עצמם (כגון: 

גרעיני אבטיח) - יש בהם קדושת שביעית ואסור לזורקם, אם אין בהם חלק הראוי לאכילה, או שטעמם מר - אין בהם קדושת שביעית.

5. קליפות תפוזים, יש בהם קדושת שביעית מפני שמקובל להשתמש בהם למאכל בהמה ואף להכנת ריבות וממתקים ויש לנהוג בהן 

בהתאם. אבל קליפות של הדרים אחרים (כגון: קלמנטינות), שלא מקובל להשתמש בהן - אין בהן קדושת שביעית.

6. קליפות הראויות לאדם או לבהמה יש בהן קדושת שביעית ואין לזרקן לפח האשפה, יש להניחן בצד עד שיתחילו להרקיב או לחלופין 

להכניסן לקומפוסטר. לאחר שהן החלו להרקיב מותר להעבירן לפח האשפה עטופים בנייר.

להנחיות הכנסת השאריות לקומפוסטר ראה להלן...

ט. דינים שונים

1. מותר לתת לתינוק פירות שיש בהם קדושת שביעית, גם אם באכילתו מקלקל חלק מהם.

2. אין למלא כוס של הבדלה ביין של שביעית באופן שיעלה על גדותיו ולכבות בו את הנר, מפני שגורם בכך להפסד של היין.

3. מותר להשתמש ביין של שביעית לארבע כוסות בליל הסדר, אך אין לטפטף טיפות יין בהזכרת עשר המכות בליל בסדר.

4. ענפים ריחניים ופרחים ריחניים המיועדים לריח- אסור לזרוק אותם כל זמן שיש להם ריח טוב.

י. שימושים נוספים

1. שמן העשוי מזיתים (או צמחים אחרים) שיש בהם קדושת שביעית - מותר להשתמש בו למאור, אך אין להשתמש בשמן זה לשם 

הדלקה שאינה להנאת האדם, כגון: הדלקת נרות חנוכה ('שאין לנו רשות להשתמש בהם'). לכן יש לשמור לחנוכה שמן זית משנה 

שעברה.  

2. אין להשתמש בפירות שביעית לצרכים רפואיים, אך מותר להשתמש בהם שימוש רגיל, ואגב כך מתרפאים מהם.  לדוגמא, מותר להכין 

תה מצמחים שרגילים לחלוט (כגון תה מרוה לכאב בטן), אבל לא להשתמש בשמן זית לאוזן אם יש בו קדושת שביעית או במרתח 

קמומיל כרטיות עיניים, אם אלה צמחי בר אפשר להשתמש בהם. 

3. מותר להשתמש בצמחים המיועדים למאכל בהמה ובעשבי בר הגדלים בשביעית לצרכים רפואיים, וגם למאכל. 

4. מותר להשתמש בפירות שביעית לצורך סיכת הגוף בפירות שזו הדרך המקובלת להשתמש בהם (כגון שמנים שונים) אך אין להשתמש 

בפירות שלא זו הדרך המקובלת שלהם כגון יין או שהם נפסדים בכך כגון אבוקדו.

5. אין להכין משחות ומוצרי קוסמטיקה שונים משמן ופירות אחרים של שביעית.

6. אדם שרגיל לסוך בשמן - מותר לו לסוך את הגוף או את הראש בשמן של שביעית גם לצורך רפואה אבל אין להשתמש בצמר גפן לשם 

כך.

7. אין להשתמש בלימון וחומץ לצורך נקיון, כגון הברשת בגדים או הברקת סירים וכדו'. מומלץ להכין בשנה השישית מלאי חומץ לצרכי 

ניקוי. 

8. אסור להכין כלים וכדו' מפירות שביעית. וכן אין לחקוק צורות בפירות שביעית לשם נוי, או לעשות מהם צורות שונות, אם לא 

משתמשים אח"כ בכל החלקים לאכילה. ומותר לרוקן אבטיח או אשכולית ולמלא אותם בפירות, מפני שהם נשארים לאכילה.

יא. האכלת בהמה

1. דברי מאכל הראויים למאכל אדם - אסור להשתמש בהם למאכל בהמה, אך אם הם נפסלו ממאכל אדם - מותר לתת אותם לבהמה. 

היתר זה מותנה בכך שלא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו ולהכשיר את המאכל לאדם.

2. ירקות ופירות שנאכלים רק כשהם קלופים, ואדם לא יבוא כלל לאוכלם מותר לתת את הקליפות מייד לאחר הקילוף לבעלי חיים ואין 

צורך לחכות לכך שהם ירקיבו.

יב. קומפוסט

1. הבעייתיות בקומפוסטר בשמיטה היא העובדה שמכניסים למכשיר באופן רציף שאריות של פירות וירקות, דבר שגורם בהכרח 

לרקבונם, ואילו אין להפסיד פירות שביעית.

2. ניתן לשים את שאריות המזון בתוך שקיות נייר או עיתונים וכדומה (כך לא גורמים לריקבון בידיים), ולערבב את התכולה שבמתקן רק 

כשבוע לאחר הנחת הפירות האחרונים במתקן, מותר להוסיף חומרים שגורמים לריקבון נוסף (תולעים אדומות וכדומה) רק כשבוע לאחר 

הנחת הפירות האחרונים במתקן. אם בונים ערימת קומפוסט ללא ערבוב, אלא רק בשיכוב של חומרים רטובים ומעליהם חומרים יבשים 

כגון נסורת או קש, אז אין בעיה להניח את שאריות המזון בין שכבות הקש או העלים.

3. מותר להכניס עם שאריות המזון הקדוש בקדושת שביעית שאריות של חומרים שאינם קדושים, בתנאי שאינו מפסידם.

4. קומפוסט שהבשיל במהלך השמיטה מותר לפתוח את הערימה ולאחסן את הקומפוסט בשקים, אלא שיש להניח את השקים במקומות 

שברור שלא הולכים לזרוע שם (כגון במחסן מקורה).

צרכנות

א. אספקת התוצרת החקלאית

שיווק פירות האילן על פי רוב הוא מהמטעים השונים בארץ, הנמכרים במסגרת 'אוצר בית דין' (המרכז את התוצרת של החקלאית משנת 

השמיטה) או היתר מכירה (מכירת האדמה למשך השמיטה בלבד). ישנה גם כן כמות מסויימת המיובאת מחו"ל (בעיקר מספר מיני פירות 

קיץ. בשמיטה, ישנם גופי כשרות שזו הדרך המרכזית שלהם באספקת התוצרת), או פירות שגדלו בשישית ונשמרים באסמים.

לגבי היתר מכירה מותר לקנות כרגיל, חקלאים שמעוניינים למכור את הקרקע במסגרת היתר מכירה צריכים לעשות זאת דרך הרבנות 

הראשית.

1.  פירוט הדרכים לאספקת הירקות, ודיניהם:

ב. סדר העדיפויות ההלכתי

המטרה המרכזית שצריכה לעמוד לנגד הצרכנים היא שמירת השמיטה באופן המלא והטוב ביותר.

סדר העדיפויות הוא כדלהלן:

1. ירקות מאיסום שישית.

2. ירקות שגדלו בחממה במצע מנותק.

3. ירקות שנבטו בערב השמיטה (במצע רגיל ובחממה, בירקות אלו יש קדושת שביעית, והם מחולקים במסגרת 'אוצר בית דין'). 

4. ירקות שגדלו בשטח שנכבש על ידי עולי מצרים ונמכר בהיתר המכירה.

5. ירקות שגדלו בשטח שקודש על ידי עולי בבל ונמכר בהיתר המכירה.

6. ירקות מיובאים מחו"ל.

7. יבול נכרי שגדל בארץ ישראל.

להגדרות ההלכתיות של מקורות אלו ניתן לעיין במדריך שמיטה לצרכן שיוצא במכון התורה והארץ.

שמנים נדיפים (שמנים אתריים)

להלן הנחיות הכנת שמנים האתריים בשמיטה:

הכלל הוא ששמנים שמטרתם העקרונית היא עבור סיכה, ו/ או ריח מותר להפיק מהם את השמנים שלהם, והשימוש בהם כפוף בכפוף 

לצורך. צמחים שמשמשים למאכל באופן עקרוני, ויש כאלו שמפיקים מהם את השמנים שלהם, אזי אסור להפיק מהם את השמן שלהם.

לכן: 

א. אין לעשות שמנים אתריים לסיכה או לרפואה מפירות הראויים למאכל.

ב. צמחים שהשימוש המרכזי שלהם הוא לצורך אכילה, תבלינים וכדומה, ויש כאלו שמפיקים מהם שמן לצרכים רפואיים, יש בהם 

קדושת שביעית, ואין להפיק מהם שמן, לכן אין לעשות שמן מצמחים כגון:רוזמרין, מליסה, מנתה, נענע, לואיזה, זעתר, מרווה, אורגנו, 

בזילקום, שיבה, פטרוזיליה, סתיביה, זוטה לבנה, עשב לימון, מיורם והדומים לאלו.

ג. צמחים שאין להם פרי, אך יש בעליהם שמנים שמיועדים לסיכה, יש בשמנים אלו  קדושת שביעית, ומותר לבצע הפקה זו בשמיטה. 

(כגון: גרניום, אקליפטוס, לבנדר, אלוורה, טיון דביק, פגם, סרפד וכו'). 

ד. צמחים שהייעוד העקרוני שלהם הוא לשמן עבור סיכת האדם יש בהם קדושת שביעית, ומותר לסוך אותם, אבל אסור לעשות מהם 

שמנים להרחה. 

ה. אם צמחים אלו (סעיפים ג-ד) גדלו בחממה אין בהם קדושת שביעית.

את הספר המלא, "חללית השמיטה" אפשר למצוא כאן.