מצעים מנותקים בשמיטה

גדלנו על מצעים מנותקים. ינקנו מצעים מנותקים. מצעים עשירים, טופ-קואליטי, בסט-פירמה, עם סיבי קוקוס עשירים, הומוס טוב, 

נציצי פרמלייט וורמקוליט... אבל מה? יש גבול כמה שיתנו לשורשים שלך להעמיק. נוח לנו במצעים מנותקים, מרגישים בקלות בבית. 

אבל כשאנחנו נזכרים באיך זה להשריש ביער עד, עקר לנו שם. כשאנחנו נזכרים בעושר המינרלים שאפשר למצוא באדמה עמוקה, 

במרחב פריסתו של בית השורשים, ברור לנו לאן אנו שייכים באמת. גם אם הלב נצבט בגעגועים לביתיות החמימה ההיא של חממת 

גידולנו. 

הרב אומר שאפשר, כן, אפשר ואפילו צריך, לגדל במצעים מנותקים בשנת השמיטה. אבל משהו בי לא נותן לי לקחת את ארגז הזרעים 

שלי, להיכנס לחממה ולזרוע. לא מסתדר לי. הרבנית אמרה לי חד משמעית, בפשטותה המתוקה, שמה פתאום להפסיק הכל לגמרי 

בשמיטה, לא, לא!!! היא אמרה: 'רק להקטין'. ושתי מילותיה התיישבו על לבי בדיוק כאמת. אח, להקטין. לשמוט זה לא להרפות לגמרי, 

זה לצמצם נוכחות. כי הרי, המבול הוא בלבול, והבלבול הוא התרחבות כל הדבר והתפשטותם ללא מעצור, עד בלי די, עד שההתרחבות 

הופכת להיות חורבן. ותפקידך בעולם להקטין. שוב דרך האמצע היהודית הזאת... לא להמשיך בעשיה הג'גלירית של העולם, גם לא 

להפסיק לגמרי, אלא באמצע: ל ה ק ט י ן . 

אבל מצאתי את עצמי עושה יותר, עסוקה נורא. כל שש שנות המעשה אנשים יושבים בשקט בקרן זווית, והנה דווקא בשמיטה -

התעוררות גדולה ממש, והמונים מתקשרים אלי שאבוא ללמד אותם על החיבור העמוק שמצאתי באדמתי, בין שמיטה עמוקה 

לסביבתנות עמוקה (Deep Ecology). ובכל זאת הכל הכל נעשה מתוך הקטנה. כי ההקטנה אינה במעשים, אלא במה שהמוח מפרש את 

המעשים. ומצאתי את עצמי מרכינה ראש, מקבלת את התפקיד, בלי להתרשם מידי מרעיונות מנותקים כמו 'עומס', 'לחץ', 'זמן'. שאינם 

אלא מגדלים פורחים באוויר הדעתנות. 

ההקטנה באה מתוך החיים, כשאת רגע רגע בתוך החיים, אז רוגע גדול בא, ואת במנוחה. ותודה לרבנית פישר שהאירה את דרכי בנקודה 

הזאת. כי באמת, מצד התורה, הרבה עשייה מותרת בשמיטה. מותר לטפח את אזורי הבר של הגינה, מותר להשקות ולקיים מה שצריך 

קיום. מותר להתבונן שזו מלאכה חשובה לגנן האקולוגי, מותר לבנות בבוץ טרסות וספסלים, מותר לחשוף, מותרות מלאכות כפיים, 

ומותר לשתף שכנים בהפקד של גינתך ועוד, ומותר לגדל במים, ומעל הכל גם מ צ ע י ם   מ נ ו ת ק י ם  מותרים בשמיטה, כך הרב 

הדגיש, והוסיף 'בפירוש'. 

ואני מרגישה בבית במצעים מנותקים. 

בלב הולם הורדתי את ארגזי הזרעים שלי הממוינים היטב לכבוד שבת המלכה, שמיטת הארץ. הוצאתי את זרעי הצנון והגזר, והתחלתי 

לזרוע. וווואאוווו.... קודש קודשים, אני מגדלת יבולי קודש כל כולי בתוך השבת השנתית הזאת שה' שם עלי, ומאירה כפנס אני זורעת. 

אז, כן, כן, אפשר קודש בחול. 

אמן.