מה זה בכלל אומר ? איפה משיגים את זה? הגינה עונה לכל עונה בעיתה ובזמנה המבקש את הקצב שלה מוזמן להיענות לה ולעשות כל פעולה בגן בדיוק בזמן הנדרש לה. יש זמן להרבות צמחים בזרעים ויש זמן ליחורים. יש זמן להשקות וזמן לחדול מהשקייה. יש זמן לקטוף יבולים מסויימים ויש יבולים שזמנם עבר.
האם אני מסכימה להיענות לבקשותיה והצעותיה הטובות של גינתי? הנה כבר אני מקבלת לעצמי קצב רך יותר, קצב מעודן כלומר מקצב של גן עדן. אבל, זה לא רק זה. יש עוד משהו והוא לא קשור לכלום ואי אפשר לקנות אותו כי תמיד יש את ה'עשה טוב' שאני מתארת לעיל ויש את ה'סור מרע' בו זמנית וגם הוא ממש ממש חיוני לחיים.
כל עוד אדם מאפשר לעצמו לתת מענה למכשיר ה'מחוכם' שבכף ידו או בכיסו, או בתיקו - הקצב של הגינה לא לגמרי יוכל לחלחל אליו. כל עוד אדם נענה לכל שיחה, לכל הודעה, לכל צפצוף או רטט מהנייד - אז תשומת הלב נודדת למקומות שהם רק דמויי-חיים, דמויי-התרגשות, דמויי מפגש, דמויי למידה, דמויי מקצבים. אבל זה תדר מת.
'אני אוהבת את הקצב שלך' אמרה לי המורה שלי. 'אני רוצה ללמוד את הקצב שלך' אמרה התלמידה. אז אפשרי ואת זה אני מלמדת.
אבל אפשר גם בעצמך להתחיל כך: התפטרי מה'חכמולוג' הזה שמטרטר לך שם. נכון זה לא קל אבל שווה את זה! כן, זו בחירה מצידי להחליט 'לא לדעת ולא ללמוד ללחוץ על כפתורים'. אולי זה נראה 'קצת טיפשי', אבל זו בחירה משנה חיים. זה קצת מאתגר בתוך עולם של כפתורים לוותר על הנוחות שיש בנייד, אבל וואוו, זה משתלם .
אם זה יקח ממני את הקצב שלי, הפנימי, הגינתי, העונתי. אליו אני נענית.
