חורף

1.01.19

איזו עונה מופלאה! רק שלא תיגמר ברכת הגשם הזה, שזכינו לחורף כל כך גשום.

'בני אדם ישנים על מיטותיהם, והקדוש ברוך הוא משקה' את גינות הירק הביתיות, ואת האדניות, ואת הגינות הקהילתיות, ואת הבוסתנים, ואת 

צדדי השבילים (אשר עשבים טובים הם מעלים).

שמיכה חמימה, ואש דולקת בקמין (מוזנת כמובן בגפת - תוצר לוואי של ייצור שמן זית!), ועשבי התה שגידלנו בקיץ שחלף, וקטפנו בסתיו 

וארזנו יפה בצנצנות, עכשיו הם הופכים לספל תה מקומי משובח. אח!

ובאמת, מה יש לעשות בגינה? רק לקטוף. שורשי שומר, קולורבי, עלי חסה טריים טריים ופטרוזיליה, צנוניות קטנות, לצד פומלות ותפוזים, 

וארטישוק ירושלמי. אח! אח!

יושבת לי עם קערת סלט גינה מופלא, מסתכלת דרך החלון בגשם הניתך. אח!

מערכת השקיה שמימית? יש! גשמים נהדרים השנה.

מערכת זיבול טבעית? גם יש! אלה עלי השלכת שנערמו בסתיו תחת העץ ועכשיו מתפרקים לשורשיו.

מערכת גישה משוכללת? יש! אלה השבילים שטרחנו ויצרנו בקיץ, ועכשיו מאפשרים לנו להגיע ישר עד לעץ בלי לדרוך בבוץ.

אם כך, יש הכל.

* * * * * 

6.01.19

משהו על עשבים ואנשים.

מאיפה נבטו להם כל העשבים האלה?

איך זה שהכל נצבע כמו בבת אחת מאפור לחום ומחום לירוק? זרעי הקיץ הרדומים, האפורים, הבלתי נראים, כמעט האנונימיים - זה הם 

שהתפרצו כך בחגיגה של ירק.

יש מי שאינו מבחין בין זרע לזרע, ולא יודע אם זהו זרע של אספסת או זרע גדילן, או אולי סתם אבן קטנה. ויש מי שכל זרע הוא בעיניו עולם 

מלא. יש מי שאינו מבחין בין ירוק לירוק, וכל עלעל שנבט איננו אלא עוד 'דשא'. אבל לא כן הוא. לכל עשב יש שם. והבטחה קטנה וירוקה 

המקופלת בין עלעליו.

זה כמו לומר 'כל הלבנים דומים' או 'כל השחורים דומים'.

באמת? זה כמו לומר 'כל החילונים דומים' או 'כל הדוסים דומים'. רק מי שמביט מבחוץ - לא רואה מי אני, ואני פרצוף חד פעמי שלא היה עוד 

מעולם. כמו שאדם איננו מגזר, כי אדם יחיד פרטי. כך גם כל עשב.

כל עשב הוא עולם ומלואו, שיש להכיר אותו מלפני ומלפנים. יש הנביטה שלו, שאז שני פסיגי עלים קלים בלבד נאכלים בו. אחר כך הוא 

מתפתח, לפעמים מעלה קוצים לפעמים לא. והעלים השונים הרחבים או המפוצלים או החלביים - כל אחד מהם יש לו מתנה ועניין ותכלית 

משלו. אחר כך הפריחה שלו, והזרעים שלו והבגרות שלו - כל שלב מעניק מתנה.

כמה עונג יש לי בהכרה של כל עלעל, שהוא כמו ילד שמגלה לי סוד באוזן. אין כמו להכיר ילד מקרוב קרוב, לשמוע לפני השינה את צפונות ליבו. 

ככה העשב בשבילי.

* * * * * 

17.01.19

סרפד - תגידו הוא סתם קוץ?

לא יפה. כי זהו עשב העשבים, מלך הירוקים, נסיך הלבבות של הגינה. שווה לקטוף, וגם להיעקץ (הילדים שלי אומרים שעקיצת סרפד היא חיסון 

נגד כל המחלות... שווה לנסות!). עכשיו, עלי הסרפדים גדולים ורחבים ו... טעימים.

נסו קציצה, נסו פשטידה, נסו אומלט (כלומר חביתה ירוקה), נסו עם בצל מטוגן או בלי, נסו סתם בספל תה, או, טריק נוסף: כתוספת למרק! 

הסרפד הטחון מעבה את המרק, כמו אצות שצומחות באדמה. ומוסיף טעם מיוחד. טעם של מה? טעם של חורף. 

וכמה סגולות מרפא יש לעלים הירוקים האלה, העשירים בכלורופיל, ובברזל זמין לגוף, מנקים את מחזור הדם ומשפרים את יפקוד הכבד.

פשטידת סרפדים של טליה:

על מחבת גדולה עם קצת מים ושמן זית מזהיבים בצל, מוסיפים 4-5 חופנים נדיבים של עלי סרפד (בלי הגבעולים), אם צריך מוסיפים עוד קצת 

מים ומבשלים. מסירים מהאש, מוסיפים 2 ביצים (מן הלול, אורגניות כמובן), וחצי ספל קמח טף, קצת מלח גס, קצת פפריקה מתוקה, ותפוח 

אדמה אחד מגורר. מערבבים היטב ו... לתנור. אפשר לפזר מעט זרעי דלעת מעל.

ומה אתם אוהבים במיוחד להכין בחורף?

* * * * *

18.02.19

הירוק ירוק הזה. 

אני אומרת לכם, אין לי מושג מה מצא עשיו ב'אדום אדום' הזה, ועוד השם שלו נשמע ממש כמו עשב. 

נזיד אדום זה יופי. אבל אני חושבת על נזיד ירוק.

נסו את זה - משהו נהדר שסבתא שלי המציאה (כשלא היה משהו אחר לאכול), ועכשיו אנחנו ממשיכים לאכול את זה (כי זה כל כך כל כך תמיד 

מה שאפשר להמציא יש מאין):

* שלושה חופנים נדיבים של חמציצים

* חופן שיני שום

* חצי כוס בורגול

* בצל גדול מטוגן קצת בשמן זית

ומבשלים הכל עם קצת פפריקה וכמון. אולי גם קצת מלח.

מרק חמוץ ירוק. בטעם של ירושלים.

טוב, נו, סבתות שלי ירושלמיות, ולא מאתמול (אני דור חמישי), אבל בטח אפשר לעשות את המתכון הזה גם לא רע בכלל בפרדס חנה או 

בגליל... שווה לנסות.

וכשהמרק מתבשל, אל תשכחו את הסיר לכסות 

* * * * *